שבי אלמנה בית אביך. פי' שדחה אותה שלא הי' בדעתו להשיאו לה. וכתב הרמב"ן ולא ידעתי מה הי' צריך לדחותה ולא יאמר לה לכי לשלום ועוד בהיותו מקפיד על זנוניה לדונה בשריפה נראה שהי' חפץ בה להיותה בביתו ורחוק הוא שלא שמע יהודה כי בניו חטאו וישלחם ביד פשעם ואין לתמר בה חטא והנכון בעיני שהי' שלה ראוי לייבם אבל לא רצה אביו שייבם והוא עודנו נער פן יחטא בה כאחיו אשר מתו בנעוריהם כי נערים היו ואין לאחד מהם י"ב שנה וכאשר יגדל וישמע למוסר אביו יתננה לו וכאשר ראתה כי גדול שלה בעיניה והוא עודנו נער בעיני אביו כי אין לו עשר שני' והי' אביו ממתין לו עוד אז מיהרה תמר מרוב תאותה להוליד מזרע הקודש:
קריאה במקור
הטור הארוך · בראשית · פרק 38 · פסוק 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e