הטור הארוך · בראשית · פרק 15 · פסוק 14

וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. פירש"י לרבות ד' מלכיות. והרמ"בן פי' כאשר דנתי את בניך בגלות וענוי על אשר חטא גם את הגוי אשר יעבודו אדון על החמס אשר עשו להם. והנכון בעיני בטעם גם אע"פ שגזרתי על זרעך להיות גרים בארץ לא להם אעפ"כ אשפוט את הגוי אשר יעבודו על אשר יעשו להם ולא יפטרו בעבור שיעשו גזרתי והטעם כמו שאמר הכתוב קנאתי לירושלים ולציון קנאה גדולה וקצף גדול אני קוצף על הגוים אשר קצפתי מעט והמה עזרו לרעה וכן עשה למצרים שהב"ה לא גזר אלא שעבוד והם דימו לאבדם והשליכו ביאור בניהם ומררו את חייהם בעבודות קשות ע"כ אמר דן אנכי שאביא אותם במשפט אם עשו כאשר עליהם נגזר או הוסיפו להרע להם וזהו שאמר יתרו כי בדבר אשר זדו עליהם כי הזדון הוא שהביא עליהם העונש הגדול שאבדם מן העולם. והרמ"בם כתב טעם לדבר כי הב"ה לא גזר על איש ידוע וכל המריעים לישראל אלו לא רצה כל אחד מהם הרשות בידו לפי שלא נגזר עלי' בידוע. והקשה עליו הרמ"בן שאפי' אם גזר שאחד מכל האומות יריע להם בכך וכך וקדם אחד מהם ועשה גזירתו של הב"ה זכה בדבר מצוה כמו המלך שגזר על מדינתו שיעשו דבר פלוני הממהר לעשותו הוא זריז ונשכר אלא הטעם כמו שפירשתי מפני שהוסיפו להרע וזה היה עונשו של נבוכדנאצר אע"פ שהלך בשליחותו של הב"ה על ירושלים אעפ"כ נענש על שהוסיף להרע לישראל ועוד מפני שלא עשה הדבר כמקיים מצות הבורא אלא נתכוון להשמיד כל הארץ ולהגדיל ממשלתו וכן זה היה עונשו של סנחריב אע"פ שהלך במצות המקום דכתיב הוי אשור שבט אפי וגו' בגוי חנף אשלחנו נענש על שהרבה להרע לישראל ולהגדיל ממשלתו. וכן האיש הנחתם בראש השנה להריגה לא ינקה הלסטים ההורגו שלא כיון להורגו לקיים מצות הב"ה אלא לשנאה או לשלול שלל הוא לעבירה נתכוין אלא א"כ הרגו במצות הנביא כאשר עשה יהוא לבית אחאב: