זכור את אשר עשה לך עמלק. כתב הרמב"ן דרשו רבותינו זכור בפה ולא תשכח מן הלב. ולא ידעתי מה היא הזכירה הזו בפה אם לומר שנקרא בפרשת עמלק בציבור נמצינו למדין מן התורה בשבת זכור ויהיה סמך למקרא מגילה מן התורה. והנכון שבא לומר שלא נשכח מה שעשה לנו עמלק עד שנמחה שמו מתחת השמים ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע ולכך נצטוינו למחות שמו וכן במעשה מרים נצטוינו להודיעם לבנינו ולספר בו לדורות אעפ"י שהיה ראוי להסתיר שלא לספר בגנותן של צדיקים אבל ציוה הכתוב להודיעו ולגנותו שתהיה אזהרת לשון הרע שומה בפינו מפני שהוא חטא גדול ומצוי בבני אדם:
קריאה במקור
הטור הארוך · דברים · פרק 25 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e