לזנות בבנות מואב. פרש"י ע"י עצת בלעם. וכתב הרמב"ן באמת כי הזנות הזה לא היה מזנות הנשים כי בעצת אנשיהם וגדוליהם נעשה ומזקני מדין היה להם כדכתיב במדינים כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ולכן יתכן שהיה בלעם בעצה שדעתו היה להרע לישראל וגם שהוא בעל עצתם ועל כן הרגוהו בחרב. אבל על דרך הפשט לא הזכיר הכתוב העצה בכאן רק הזכירה במה שאמר אחרי כן הן הנה היו לבני ישראל כאשר לא הזכיר הכתוב עצת מדין רק במה שאמר כי צוררים הם לכם שמזכיר מאין יצא להם הרעה ואמר שראוי לנקום מהם שעשו עמהם רעה גדולה שהחטיאום אבל פי' איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים הוא באמת כאשר פרשתיו. ויתכן עוד על דרך הפשט כי בלק בתחלה היה חפץ לקללם ולהלחם בהם וכאשר אמר לו בלעם כי לא יוכל להם והודיעו שלא יחריבו את ארצו רק באחרית הימים אז הוציא לחם ויין בערבות מואב ופיתה אותם כאילו היה אוהב להם וזהו בדבר בלעם כי בעבור דבריו עשה כן אבל מפני שהיה חפץ לקללם ונשכר לבלק על כן הרגוהו בחרב כי השכיר והשוכר שניהם לענש כמו שאמר ואשר שכר עליך וגו':
קריאה במקור
הטור הארוך · במדבר · פרק 25 · פסוק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e