על דבר אשר לא צעקה בעיר. כתב הרמב"ן דיבר הכתוב בהווה דסתם עיר אם הית' צועקת היו לה מושיעים וה"ה בשדה אם יש לה מושיעים ולא צעק' חייבה וסתם שדה אין לה מושיעים וה"ה עיר אם אין לה מושיעים פטורה וכן נמי אם לא ידע' לזעוק וראינו שהית' בוכה ונלחמת עמו להמלט ממנו פשיטא שהיא פטור' דאנוסה היא:
קריאה במקור
הטור הארוך · דברים · פרק 22 · פסוק 24
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על דבר אשר ענה את אשת רעהו. כתב הרמב"ן אע"פ שאינו נקרא עינוי אלא השוכב באונס וזו מזנה לרצון מאחר שהיא חייבת אבל ענין הכתוב כאשר נראה שהאיש אוחז אותה ושוכב עמה נדון האש' כמתרצה בעבור שהית' יכולה להוושע ממנו ונחשב האיש כמענ' אותה כי לא פיתה ולא דיבר על לבה להשמע אליו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e