ואחריו לא יהיה כן. ואותו של יואל שכתוב בו וכמוהו לא נהי' פירש"י שאותן היו של מינים הרבה ושל משה ממין אחד. והקשה הרמב"ן דהא כתיב ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה וכתוב אחר אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר. ואולי רוצה לומר שהי' הארבה של משה גדול משל יואל ושאר המינים של יואל גדולים משל משה ואלה דברים בטלים הם אלא בכל גבול מצרים נמשך אלפניו וכו' ולאחריו לא יהי' כן שם אבל במקומות אחרים אפשר שיהי'. וכתב ר' אברהם (ר"ח. כצ"ל) בפירושו שמעת תפלת משה ואילך אין ארבה מפסיד בכל גבול מצרים והוא דבר ידוע. ויתכן בפשט הכתוב בשביל שמכת ארבה רגילה לבא הרבה פעמים ועוד שאותו של פרעה הי' בדרך מקרה שרוח הקדים נשאו ועל כן אמר כי הי' גדול מאוד מכל אשר נהי' במקרה העולם כי לפניו ולאחריו איננו בא כמוהו במקרה ובגדלו ידעו כי מכת אלהים היא כי אין דרך לבא במקרה כך וגם אותו של יואל מכת אלהים. וי"מ אותו של יואל זה אחר זה כדכתיב יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ושל משה הי' כולו ביחד:
קריאה במקור
הטור הארוך · שמות · פרק 10 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e