הטור הארוך · בראשית · פרק 18 · פסוק 24

חמשים צדיקים. פירש"י עשרה לכל כרך וכרך ואחר כן בקש מ' לד' כרכים ול' לג' ועשרים לב' ועשרה לכרך אחד. וכ' הרמ"בן אני תמיה למה כל התפלה והתחנה הזאת אם יצילו נ' ה' למה לא יצילו מ' ד' וכן יצילו ל' ג' וכ' יצילו ב' ועשרה א' וכן מה שכתב רש"י ועל ידי צירוף בקש ולא מצא והלא למ"ה היה מבקש הצירוף ולא היה שם מ"ה אבל ט' אולי ימצאון והיה לו לבקש על ט' להצטרף עמהם להציל אחד ואולי רוצה לומר שרבים ראויים להצלה גדולה יותר מאשר יצילו מעטים אפילו הצלה מועטת ועל כן היה צריך להתחנן בכל פעם וכן מה שלא בקש ע"י צירוף עם ט' מפני שהב"ה הודה לו שיצילו מ"ה בצירוף צדיקו של עולם על כל הכרכי' ומעתה ד' כרכי' ינצלו בל"ו על ידי צירוף וכן הל' ועשרה כיון שהודה בצירוף הזה ואין לומר נהי שהודה לו שיצטרף עם מ"ה שהם רבים שמא לא יודה לו בצירוף עם מעטים כמו שאמרנו דודאי בלא צירוף שייך לחלק בין מועטים למרובים אבל כאן שההצלה ע"י צירוף אין לחלק שצדקת ה' ראוי להצטרף ולהציל כיון שהודה ולא יבדיל בין רב למעט. ומיהו כתב הוא שלפי הפשט תחלה אמר נ' לתת חשבון של עשרה לכל אחד ואחד ומעט מעט פיחת ולעולם על הכל בקש. ור' אברהם כתב שלא נגש אברהם להתפלל על סדום אלא על שהיה בה לוט: צ"ע למה אמר בפעם ראשונה ורביעית וחמישית לא אשחית ובשנייה ובשלישית אמר לא אעשה.