והארץ לא תמכר לצמיתות. פירש"י ליתן לאו על חזרת שדות לבעלים ביובל שלא יהיה הלוקח כובשה. וכתב הרמב"ן א"כ למה מזהיר במכירה היה ראוי לומר לא תקנה לצמיתות כמו לא ימכרו ממכרת עבד שהוא אזהרה ללוקח. ויתכן שיהיה אזהרה למוכר שלא ימכור אותה לחלוטין לומר לו הריני מוכרה לך לעולמים ואע"פ שהיובל מפקיעה הזהיר הכתוב למוכר או לשניהם שלא יעשו ממכרם לצמיתות ואם יעשו כן יעברו בלאו אע"פ שאינו מועיל וכן כתב הרמב"ם ז"ל. והטעם שאם יעשו מתחלה ממכרם עד היובל יקל בעיניהם להחזירה אבל אם יקנה לחלוטין יקשה בעיניו להחזירה. והנכון בעיני שאין לזה לאו ללקות עליו אלא הוא נתינת טעם לומר הנהיגו ביניכם היובל ולא יקשה בעיניכם כי לי הארץ ואיני רוצה שתמכר לצמיתות כשאר המוכרים:
קריאה במקור
הטור הארוך · ויקרא · פרק 25 · פסוק 23
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e