הטור הארוך · דברים · פרק 33 · פסוק 6

יחי ראובן. כתב הרמב"ן א"ר אברהם החל בראובן שהוא הבכור ולא הזכיר שמעון בעבור עון פעור כי העובדים לפעור משבט שמעון וראייה לדבר ממה שחסרו מספרם במנין השני והיה זה ממה שמתו במגפה בדבר פעור ועוד כי המוכה היה נשיאם וכן דעת רש"י והמפרשים. ולפי דעתי אין החסרון ראייה שהרי עדיין חסרו י"ג אלף מלבד המתים במגפה ועוד כי גם משאר השבטים חסרו קצת כי בני גד חסרו ה' אלפים ובני אפרים ה' אלפים ועוד כי הכתוב שאומר ויצמד ישראל לבעל פעור ואומר קח כל ראשי העם נראה שהיה בהם מכל השבטים וכל דייניהם שופטים בהם ומן המוכה אינו ראייה כי היה נשיא בית אב ולא נשיא שבט והמזמור הזכיר ענין דתן ואבירם בשמם תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם והזכיר ויצמדו לבעל פעור עם וימאסו בארץ חמדה בכלל העם וחלילה שימנע משה מלברך שמעון ולא ימחה שבט מישראל שכבר כלו הנצמדים לבעל פעור כמו שנאמר כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ד' אלקיך מקרבך והנשארים על כלם נאמר ואתם הדבקים בד' אלקיכם ולמה לא יברכם והנה כלם עשו העגל וחטאו במרגלים ונתכפר להם וברכם. והנכון בעיני כי הכתוב לעולם אינו מונה בשבטי ישראל רק י"ב וכן אמר בברכת יעקב כל אלה שבטי ישראל שנים עשר והנה יעקב הזכיר י"ב והזכיר יוסף בשבט אחד ומשה ראה והזכיר יוסף בשני שבטים כמו שאמר רבבות אפרים אלפי מנשה והיה זה מפני ב' דברים האחד מפני שכיון שציוהו הקב"ה לעשותו שני שבטים בחנוכת המזבח ובדגלים ובנחלת הארץ הוצרך למנותם שנים בברכתם ועוד שהוצרך להזכיר יהושע המנחילם הארץ והוא משבט אפרים הקטן הוצרך גם כן להזכיר אחיו הגדול ממנו והנה רצה לברך לוי כי מברכתו יבורך כל ישראל שיהיו קרבנותיו לרצון להם לפני ד' והוצרך להשאיר אחד מהשבטים שאינן בכל מקום אלא י"ב כנגד י"ב מזלות ברקיע וי"ב חדשים בשנה וכן בהר גריזים והר עיבל שמנה שבט לוי לא הזכיר יוסף בשני שבטים וכן תרא' בחלוקי יחזקאל שמנה בחלוקת הארץ יוסף לשני שבטים ולא הזכיר לוי ובשמונה תוצאות העיר הזכיר שער לוי אחד ולא מנה יוסף לשני שבטים אבל אמר שער יוסף אחד כי לעולם לא ימנו רק י"ב שבטים והשאיר שבט שמעון שלא היה שבטו גדול ולא היה בו ברכת אביהם יעקב מרובה אבל חלקם ביעקב והפיצם בישראל והנה יתברכו גם מברכת שאר השבטים. סדר וזאת הברכה היתה ברוח הקודש והקדים ראובן כי לקח נחלתו בראשונה ועוד כי הוא הבכור ומשה התפלל עליו שלא ימחה שמו בחטאו ולכך נתן לו בברכתו משפט הבכורה ואחרי כן יהודה כי הוא הנוחל הראשון בארץ והוא העול' בתחל' למלחמ' אשר בה יברך אותו והנה ברכתו כוללת כל ישראל ואחרי כן לוי החונים עם בני יהודה בירושלים ושם יהיו קרבניהם לרצון ואחרי כן בנימין שהית' נחלת' עם בני יהודה וירושלי' ובהמ"ק בין בני יהודה ובין בני בנימין והלוים יחנו עם שניהם ואחרי כן בני יוסף כי כן היתה נחלתם שנאמר ויעל מטה בני בנימין למשפחותיה' ויצא גבול גורלם בין בני יהוד' ובין בני יוסף ואחרי כן השלים לברך בני הגבירות והקדי' זבולון ליששכר כאשר עשה יעקב וכן נפל גורלם הגורל השלישי לבני זבולון והגורל הרביעי לבני יששכר ואח"כ בירך בני השפחות דן ונפתלי ואשר כסדר תולדות' והוא הדגל שלהם והקדי' גד לכל בני השפחו' כי נחלתו תחלה עם בני ראובן המוקדם והוא היה בדגל הראובני:

יהי ראובן ואל ימות. פי' ר' אברהם שיחיה ולא ימות לעולם שיתכן שיחיה כבן אדם לחיות שנים קצובות וימות:

ויהי מתיו מספר. שלא יהו מועטים שכל דבר שיסופר הוא מעט. וכתב הרמב"ן ויותר נכון כמו שפירש"י יחי ראובן בישראל ולא ימות שלא יכרת שבטו באחד מכל הזמנים ויהיה פקודיו במספר בני ישראל לעולם שהתפלל עליהם שלא יגרום חטאו והכעס הגדול שכעס עליו אביו בחללו יצועי אביו להכרית שמו. ופי' מתיו שכל אנשיו יזכו בזה ולא יכרת אפילו מקצת השבט בחטאו. ופי' מספר כמו במספר כמו לזנות בית אביה. אי נמי שיהיה מתיו מספר ישראל שימנה ראובן כמשפט הבכור. וי"מ הברכה הזאת על כיבוש הארץ. יחי ראובן בעברם חלוצים למלחמה לפני בני ישראל פי' שיתגברו ולא ינוצחו כמו ועל חרבך תחיה. ואל ימות שלא יפלו מהם במלחמה. ויהי מתיו מספר שיחזרו לאהליהם כמספרם ולא יפקד מהם איש וכן בירך גד חברו בענין הזה. והפי' הזה קרוב אבל פי' הראשון יותר נכון כי ברכת משה מעין ברכת יעקב: