הטור הארוך · ויקרא · פרק 1 · פסוק 8

ואת הפדר. כתב הרמב"ן תרגם אונקלוס תרבא ואינו שם לחלבים כולם רק לחלב הדק הפרוס ומבדיל בין הקרבים והמלה מן המהפכים מופרד שמפריד בין הקרבים התחתונים לעליונים ולכך אמרו רבותינו שיהא פורס הפדר על בית השחיטה שהחלב ההוא ראוי לפרוס ולכסות בו וכן נהגו חשובי האומות לפרסו על הצלי. ואם הוא שם לכל החלבים נקרא החלב כן בשביל שהוא שומן הנפרד מן הבשר. וכתב הרמב"ם טעם הקרבנות עבור שהמצרים והכשדים שהיו ישראל ביניהם היו עובדים לבקר ולצאן המצרים לטלה והכשדים לשדים אשר ידמו להם כדמות שעירים ואנשי הודו עד היום לא ישחטו בקר ע"כ צוה השם לשחוט ג' מינים האלו לשמו הגדול לידע שהדבר אשר הם חשבו כי הם בתכלית העבודה הוא אשר יקריבו לבורא ית' ובו יתכפרו העונות והאמונות הרעות שהם מדוי הנפש כי כל מדוי וחולי לא יתרפא אלא בהפכו. והרמב"ן כתב כי הם דברי הבאי וכתב כי יותר יש לשמוע הטעם שאומר כי מעשה בני אדם נגמרין במחשבה ובדבור ובמעשה וצוה השם שכאשר יחטא יביא קרבן ויסמוך ידו עליו כנגד המעשה ויתודה בפיו כנגד הדבור וישרוף באש הקרב והכרעים והכליות שהם כלי המחשבה והתאוה והכרעים כנגד ידיו ורגליו ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו שיחשב האדם בעשותו כל אלה שחטא לאלקיו בגופו ונפשו וראוי לו שישפך דמו ותשרף נפשו לולי חסדי השם שלקח ממנו תמורה הקרבן הזה שיהי' דמו תחת דמו ונפשו תחת נפשו ראשי איבריו כנגד ראשי איבריו והמנות להחיות בהם מורי התורה שיתפללו עליו וקרבן (תמיד. כצ"ל) יכפר בעבור שלא ינצלו הרבים מן החטא תמיד. והוא החזיר אותו סוד ואינו מגלה סוד: