הטור הארוך · ויקרא · פרק 26 · פסוק 11

ונתתי משכני בתוככם. כתב ר' אברהם לא תפחדו שתבואו לעולם לידי חסרון כי כבודי דר עמכם ואיני כבן אדם שתגעל נפשו לדור במקום אחד. ועוד כי בלכתכם אל ארץ אויביכם והמקדש (איננו?) עמכם יתהלך כבודי עמכם הנה אני אהיה לכם לאלהי' ואתם עמי כי על כן הוצאתי אתכם מארץ מצרים. והרמב"ן פי' והתהלכתי בתוככם שתהיה הנהגתי בכם מפורסמת כמלך מתהלך בקרב מחנהו ומספיק להם כל צרכם. ואינו מזכיר כאן שכר קיום הנפשות בעולם הנשמות ובעולם הבא אחרי תחיית המתים כי קיומם מחויב בדרך היצירה וכמו שפירשתי בכריתות והעונש הוא שמכרית החייבים מהם והשאר כולם קיימים ביסוד יצירתן. וכתב עוד ואף כי אלו הברכות רבות כלליות בענין המטר והשובע והשלום ופריה ורביה אינם כל כך כמו הברכות שבירך כבר בקצרה ובירך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך כי שם הבטיח במאכל ובמשתה ושנהיה לברכה עד שלא יארע שום חולי בגופינו ועל כן יהיו כל הזרע שלמים ובריאים ונוליד כהוגן ונחיה ימים מלאים כמו שאמר לא תהי' משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא וכן אמר תחלה כי אני ה' רופאך. והטעם בזה כי הברכות ההם אע"פ שהם נסים הן מן הנסים הנסתרים שכל התורה מליאה מהם כאשר פירשתי והם אפי' ליחיד העובד כי כאשר יהיה האיש החסיד שומר כל מצות ה' אלהיו ישמרהו אל מכל חולי והעקרות והשכול וימלא ימיו בטובה אבל אלו הברכות שבפרשה הזאת הם כלליות בעם והם בהיות כל עמינו צדיקים לכך יזכיר תמיד בכאן הארץ ונתנה הארץ. לבטח בארצכם. שלום בארץ. חיה רעה מן הארץ. לא תעבור בארצכם. וכבר ביארנו כי אלו הברכות כולם נסים כי אין בטבע שיבואו הגשמים ויהיה שלום לנו מן האויבים ויבא מורך בלבם לנוס ק' מפני ה' בעשותינו החקים והמצות ולא שיהיה הפוך הכל מפני זרענו השנה השביעית אע"פ שהם נסים נסתרים שעולם כמנהגו נוהג בהם אבל הם מתפרסמים מצד היותם לעולם תמיד בכל הארץ כי אם צדיק א' יחיה ויסיר השם מחלה מקרבו וימלא ימיו יקרה זה גם בקצת הרשעים אבל שתהיה ארץ אחת כולה ועם אחד תמיד ברדת הגשמים בעתם שובע ושלום ושלוה ובריאות וגבורה ושברון האויבים כענין שאין כמוהו בכל הארץ יודע כי מאת ה' היתה זאת ועל כן אמר וראו כל עמי ארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך והפוך אלה יהיה בקללות בעונשי הארץ שאמר והיו שמיכם כברזל ועונשי החולי כמו שאמר וחלאים רעים ונאמנים שיקולל המאכל והמשתה ויחליא ויתפרסם הנס בהיותו תמיד בכולם ועל כן כתיב ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו וגו' שלא יתמהו באיש ההוא אשר רבצה בו כל האלה כי כן יהיה בעמים רבים בכל האומות שיבואו מקרים רבים לאיש אחד רק בארץ ההיא יתמהו וישאלו ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת כי כולם ידעו ויראו כי יד ה' עשתה זאת ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם. והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג ענינם בטבע כלל לא בארצם ולא בגופם ולא ביחיד מהם כי יברך השם לחמם ומימם ויסיר מחל' מקרבם עד שלא יצטרכו לרופא ולא להשמר בדרכי רפואה כלל כמו שאמר אני ה' רופאך כן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה כי גם אם יקרה עון שיחלו לא ידרשו ברופאים כי אם בנביאים וזהו שאמרו אין דרכם של בני אדם ברפואות אלא שנהגו שאם לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי שיהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון השם אבל הם נהגו ברפואות והשם הניחם למקרי הטבעים וזו היא באמרם ורפא ירפא מכאן שנתנו רשות לרופא לרפאות ולא אמרו שנתנה רשות לחולי להתרפאות אלא כיון שחלה החולה ובא להתרפאות ברפואות והוא לא היה מעדת השם שחלקם בחיים אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו לא מפני חשש שמא ימות בידו אחרי שהוא בקי במלאכה ההיא ולא בעבור שיאמר כי השם לבדו הוא רופא כל בשר שכבר נהגו. ועל כן ציותה תורה לחובל בחבירו ליתן תשלומי הרפואה כי התורה אינה סומכת על הנס כאשר אמרה לא יחדל אביון מקרב הארץ ומדעתו שכן יהיה אבל ברצות השם דרכי איש אין לו עסק ברפואתו. וכתב עוד ואלה הברכות בתשלומיהן לא תהיינה אלא בהיות כל ישראל עושין רצון אביהם שבשמים ובנין שמים וארץ על מכונו ואין בתורה ברכות שלימות כאלה שהם דברי הברית והתנאים שהן בין הקב"ה לישראל. ודע כי לא השיגו ישראל לעולם בברכות האלה בתשלומיהן לא הרבים ולא היחידים מהם שלא עלתה זכותם לכך כמו שאמרו על דוד והוא מעורר חניתו על שמנה מאות חלל והיה מצטער על ר' יצתה בת קול ואמרה לו רק בדבר אוריה החתי. ועל כן תמצא לרבותינו שיזכירו בפסוקים האלה לעתיד לבא מלמד שתינוק מישראל עתיד להיות מושיט וכו' עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים לעתיד לבוא כי לא נתקיים אבל יתקיים עמנו בזמן השלימות: