שכר. פרש"י פרט ליין מגתו שאינו משכר. והקשה הרמב"ן דהא אמרינן יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר אלמא מעלה דרבנן היא אלא שכר להוציא את המזוג. כתב הרמב"ן הזכיר הכתוב בתמיד ובראש חדש שיעור הסלת במנחה ושיעור היין בנסכים אבל בשבת ובכל שאר המועדות הזכיר שיעור המנחה ולא הזכיר שיעור הנסכים והטעם בזה כי אע"פ שצוה בפרשת נסכים בשיעורי המנחה והנסכים לפר ולאיל ולכבשים בנדרים ונדבות ובמועדים מצינו כפולה לכבש העומר וביום העצרת שתים שני עשרונים ולכך הוצרך לכתוב לפרש בכל מועדים שלא תשתנה בהם המנחה אבל הנסכים לא נשתנו בשום מקום לפי' הזכיר אותם בתחלה בתמיד ולא הזכירם אחרי כן כלל והזכיר ביום הראשון של סוכות שיעור המנחה ולא הוצרך עוד להזכיר באותו החג אלא ומנחתם ונסכיהם כמשפט כלומר כמשפטם ביים הראשון שנזכר ע"כ. ומ"מ עדיין לא תירץ למה הזכיר שיעור נסכי היין בראש חודש טפי מבאחרינא ואיכא למימר כיון שהוא תחלת המוספין שיש בהן פר ואיל וכבשים הזכיר בו הנסכים של כל אחד ואחד:
קריאה במקור
הטור הארוך · במדבר · פרק 28 · פסוק 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e