לולי כעס אויב אגור. כתב הרמב"ן מזה הפסוק יורה כי בגלותם עתה תמה זכות אבות שהפסוק אומר אשביתה מאנוש זכרם שלא יהיה להם זכר בעמים ולא יהיה להם הצלה מידם רק בעבור שמו הגדול והטעם בטענה הזאת לא מפני שרוצה להראות כוחו לעמים כי כל העמים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו אבל הענין הוא כי השם ברא האדם בתחתונים שיכיר בוראו ושם הרשות בידו להרע או להטיב וכאשר חטאו וכפרו בו כלם ולא נשאר רק העם הזה המיוחד לשמו ופירסם באותות ומופתים שעשה בשבילם כי הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים ונודע בזה לכל העמים והנה אם ישוב ויאבד זכרם ישכחו העמים את אותותיו ואת מעשיו ולא יסופר עוד בהם ואם אדם יזכיר אותם יחשוב כי היה כח מכחות המזלות והכוכבים וחלף ועבר והנה תהיה הבריאה באדם בטלה לגמרי שלא ישאר בהם יודע את בוראו ועל כן ראוי מדין הרצון שהיה בבריאת העולם שיהיה רצון מלפניו להקימם לו לעם כל הימים כי הם הקרובים והיודעים אותו מכל העמים. וזה טעם כי ידין ד' עמו ועל עבדיו יתנחם שיזכיר להם ברחמים כי הם עמו ויזכור כי הם עבדיו יעמדו לו בגלותם כעבדים לסבול הצרות והשעבוד:
קריאה במקור
הטור הארוך · דברים · פרק 32 · פסוק 27
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e