כאשר זמם. ודרשו רבותי' ולא כאשר עשה. וכתב הרמב"ן והטעם כי משפט עדים זוממין הוא כמו גזירת הכתוב שהם שנים לשנים והנה כאשר יעידו שנים בראובן שהרג הנפש ויבאו שנים ויזימום ציוה הכתוב שיהרגו כי בזכותו של ראובן שהיה נקי וצדיק בא המעשה הזה שאלו היה רשע ובן מות לא הצילו השם מיד ב"ד כאשר אמר כי לא אצדיק רשע אבל אם נהרג ראובן נחשוב שהיה אמת כל אשר העידו עליו הראשונים כי הוא בעוונו מת ואלו היה צדיק לא יעזבנו הקב"ה בידם ועוד שלא יתן השם השופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי כי המשפט לאלהים הוא וכל זה מעלה גדולה לשופטי ישראל והבטחה שהשם מסכים על ידם. עוד אמר טעם שאם היו יכולין להזימם לאחר שהרגו לעולם לא היו שוקטים קרובי הניזמים והיו משתדלים להזים המזימים:
קריאה במקור
הטור הארוך · דברים · פרק 19 · פסוק 19
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e