דבר אל בני ישראל. כתב הרמב"ן בשביל שזו אזהרה שוה בכל ישראל לא ייחד בה הכהנים אלא כללם כולם כאחד ואמר בתחלה אני ה' אלקיכם כמו בעשרת הדברות. ופי' ואמרת להם אני ה' אלקיכם כאלו אמר ואמרת להם בשמי אני ה' אלהיכם ולא הוצרך לפרש כן כי בצאת משה מלפני ד' בלא מסוה ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה לא היה צריך לומר להם כה אמר ד' כי ידוע הוא כי רוח ד' דבר בו ולא ידבר מעצמו וכן במקומות רבים במשנה תורה והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום ונתתי מטר ארצכם בעתו ואין משה נותן מטר ומצמיח חציר אלא הם דברי השם וכמוהו רבים במשנה תורה. ואמר ר' אברהם הזכיר כאן כמעשה ארץ מצרים על השעירים שאמר למעלה שהיו נוהגים בארץ מצרים והזכיר מעשה כנען על העריות שהיו אנשי כנען רעים וחטאים בהם כענין דכתיב בסוף כי כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם. ורבותינו אמרו שגם המצריים היו שטופים בזמה ובכל התועבות:
קריאה במקור
הטור הארוך · ויקרא · פרק 18 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e