אדוני שאל. כתב הרמב"ן לא ידעתי טעם לאריכת דברי יהודה בסיפור הזה במה שהיה כבר ביניהם ומה שאמר וכי זו הוא שימת עין שאמרת ואשימה עיני עליו אין זה טענה כי אם אמר לשום עינו עליו לטובה לא שיפטרנו אם יעשה רעה וכ"ש על הגניבה שיגנוב גביע של המלך ומתחלה שם עינו עליו לטובה וברכו אלהים יחנך בני והרבה לו משאת וכן לכלם הרבה לתת להם בר כאשר יוכלון שאת ונראה שאינו אלא תחנונים להעיר רחמיו כי חשב יהודה כי האלהים הוא ירא כאשר אמר לו מתחלה לכך אמר לו באונס הגדנו באחינו זה ולא מפני שאלת אדוני ולא הודינו גם כן להורידו לפניך כמצותיך הראשונה אלא אמרנו לא יוכל הנער לעזוב את אביו אבל בנפשינו נביא אותו מפני זלעפות רעב כי אמרת לא תוסיפו לראות את פני ולא רצה אבינו לשמוע עד היותינו כלנו בסכנה ואז הורד בפחד ובדאגה והיה בראותו מת בנפש מרה ולכן תפול תחינתי לפניך לרחם עלינו ועל הזקן וקח אותי תחת הנער עבד עולם כי טוב אני ממנו. אי נמי יש לפרש שאמר לו ראוי לך שתעמוד בדיבורך כי על פיך הובאנו באונס גדול כאשר יזכיר ויש בסתם דבריו שהיה מעשה הגביע תחבולה כי למה רוצה לראותו בעל כרחו אלא שלא הי' רשאי לומר לו זה בפירוש:
קריאה במקור
הטור הארוך · בראשית · פרק 44 · פסוק 19
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e