הטור הארוך · במדבר · פרק 20 · פסוק 12

יען לא האמנתם בי. כתב הרמב"ן אין החטא במשה ואהרן מפורש בתורה. ורש"י פי' מפני שצוה אותם ודברתם אל הסלע והם הכו. והקשה הוא על זה כי מאחר שצוה קח את המטה יש במשמע הזה שיכה בו שאילו הי' רצונו בדבור בלבד מה המטה הזה בידו וכן במכות מצרים נאמר והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך והוא להכות בו ולפעמים אומר נטה ידך ואינו מפרש הכאה ורצונו לומר שיכה במטה ועוד אין הנס גדול בדבור יותר מבהכאה כי הכל שוה אצל הסלע ועוד למה אומר על זה מעלתם בי ועוד הצוואה בדבור אל הסלע אינו אלא שיאמרו להם בפני הסלע שהשם יתברך יוציא להם ממנו מים וכן עשו כדכתיב ויקהילו משה ואהרן את כל הקהל אל פני הסלע ויאמרו אליהם המן הסלע הזה נוציא לכם מים. וי"מ בשביל שהכעיסוהו עד שאמר המן הסלע הזה נוציא לכם מים והיה בדעתו כי אין יכולת בנו להוציא מים מן הסלע כי אם בכח השם והוא לא פי' דבריו היטב וחשבו הם בלבם כי דבורו שלא יוכל השם להוציא מים מן הסלע וזה טעם לא קדשתם אותי וכן אומר כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו אלמא שלא חטא אלא בדבור ולא בהכאה. וי"מ בעבור שלא אמרו שירה כמו עלי באר ענו לה וזה טעם לא קדשתם אותי. וי"מ בשביל שישראל אמרו להם להוציא מסלע אחר כמו שמשמע מתשובתו אליהם המן הסלע הזה פי' שלא נצטווינו עליו נוציא לכם מים ומשה פחד להחליף דבר ה' ובשביל שלא האמין להוציא מים מסלע שאמרו הם על כן נענש וזה טעם לא האמנתם בי. והרמב"ם כתב שהחטא הי' על שכעס ואמר שמעו נא המורים שלא הי' לאדם כמוהו לכעוס והוא חלול השם מפני שמתנועותיו ומדבריו היו כולם למדים והיו מקוים להגיע בהם אל הצלחת העולם הזה והעולם הבא ואיך יראה עליו כעס והוא מהפעולות הרעות ולא תבא כי אם מתכונה הרעה ואמר להם מריתם את פי כי הדור היו חכמים כמו נביאים וכל מה שיאמר משה רבינו או יעשה יבחנוהו וכאשר ראוהו שכעס אמרו עליו שאין בו פחיתות מדה ולולי הי' יודע שהשם כעס עלינו בבקשת המים ושאנחנו הכעסנו אותו לא הי' כועס ואנחנו לא מצאנוהו שכעס בדברו אליו בזה הענין אבל אמר קח את המטה והקהל את העדה וגו'. והקשה עליו הרמב"ן כי הכתוב אומר מריתם פי שעברו על דברו ואמר לא האמנתם בי שלא האמינו אלמ' שאין העונש בשביל הכעס ואם הענישו על הכעס יותר היה ראוי להענישו כשקצף על פקודי החיל בחנם וגם הכתוב לא אמר שכעס רק אמר שמעו נא המורים תוכחות כדרך ממרים הייתם עם ה' ועוד אהרן לא כעס ועוד אי אפשר שלא היה כעס גדול מאת השם אליהם בעשותם מריבה עם משה ובכל הנסיונות במדבר ובפעם ראשונה אמרו פחות מזה למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא והיה עליהם הקצף גדול כמו שנאמר ויקרא שם המקום ההוא מסה ומריבה ובכאן כתוב מפורש מזה המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ומה פשע גדול מזה ומשה אמר גם בי התאנף ה' בגללכם א"כ הם חטאו וגרמו כל הרעה הזאת ובדברי הרב אין להם במעשה הזה חטא ופשע כלל ומה שאמר שלא מצינו בשם יתברך שכעס אלא אדרבה אמר בנחת קח את המטה וגו' דע כי כאשר ישראל צריכים למחייתם דבר אע"פ שמתלוננים וחוטאים בו הוא ארך אפים ונותן להם שאלתם כמו במים הראשונים שאמר לו בנחת רוח עבור לפני העם אע"פ שהיה לשם מסה ומריבה וכן במן הנני ממטיר לכם לחם מן השמים דרך חבה אלא שאמר בסוף שמעתי את תלונות בני ישראל והודיע להם חטאם אבל כאשר יתלוננו חנם ישפוך עליהם חרון אפו וגם כאן אע"פ שאמר לו בנחת קח את המטה וגו' רמז עוד לקצף גדול וחיוב מגפה שנא' וירא כבוד ה' אליהם שרומז אל הקהל הנזכר והוא מראה כבוד ה' ההוא במגפות כאשר תראה במרגלים וביום קרח וממחרת. והתימה על דברי הרב שהרי מקרא מלא הוא ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם ומונה הכתוב החטא הזה עם הנסיונות הגדולות שבמדבר. והקרוב שנאמר בזה הם דברי ר"ח שכתב שחטאו במה שאמרו נוציא לכם מים וראוי הוא שיאמרו יוציא ה' לכם מים כדרך שאמרו בתת ה' לכם בערב בשר לאכול וכן בכל הנסים שהודיעום שהשם עושם עמהם להפליא ואולי חשבו העם כי משה ואהרן הוציאו להם בחכמתם מים מן הסלע כי במעשה הראשון בצור בחורב אמר הנני עומד לפניך שם על הצור והיו הזקנים רואים עמוד הענן עומד על הצור והיה הנס מתפרסם כי מעשה ה' הגדול הוא אבל בכאן לא ראו דבר וטעו במאמר משה ואהרן וזהו לא קדשתם אותי. ויתכן שעל כן אמר מעלתם בי כי הנהנה מן ההקדש נקרא מעל וכן מריתם פי שהוא אמר ודברתם אל הסלע לעיניהם פי' שאתקדש לעיניהם או פי' מריתם שניתם דברי כי לא צויתי שתאמרו ככה ופי' לא האמנתם בי יוצא אל בני ישראל שגרמתם שלא האמינו בי או הוא לשון חוזק לא התחזקתם להקדישני לעיניהם כמו ואמנה על המשוררים. ועל דעת רבותינו שמזכירים הכעס יתכן שהכה בצור ויצאו טיפין במיעוט כוונתו מתוך הכעס ויתמהו על הדבר והסכימו שניהם להכות פעם שנייה בצור והנה החטא בשניהם: