הטור הארוך · שמות · פרק 20 · פסוק 5

לא תשתחוה להם ולא תעבדם. בשום עבודה אפי' לא הי' דעתו להוציא עצמו מרשות הקדוש ברוך הוא:

אל קנא. לא מצינו לשון קנאה אלא בע"ז שהוא קנא ונוקם ליפרע מעובדי ע"ז לפי שישראל עם סגולתו אשר בחר בם מכל העמים ואם הם פונים אל אלהים אחרים יקנא בהם כאיש אשר יקנא באשתו בלכתה אל אחרים וכאדון שיקנא בעבדו כשיעשה לו אדון אחר:

פוקד עון אבות. פי' ר' אברה' זוכר כמו וה' פקד את שרה פי' שהשם יאריך אפילו לרשע אולי יוליד בן צדיק אבל אם הלך הבן בדרכי אביו וגם השלישי וגם הרביעי לא יאריך להם עוד אלא יזכור מה שעשו אביהם ויכריתם. והקשה הרמב"ן א"כ אינו זוכר העון על הבנים ועל השלשים אלא על הרבעים שהוא זוכרו ומאבדו והיה לו לומר זוכר עון אבות ובנים ושלשים על רבעים ואולי רוצה לומר שהוא זוכר על הבנים ואמר אתה ואביך חטאתם וכן יעשה עם השלשים ועם הרבעים ואז ינקם מהם ויכריתם בעון כולם. ומיהו אינו נכון שמזכיר הזכירה בכולם בשוה ולא יזכיר הנקמה שהיא ברבעים אלא בסוף והנכון שהיא נקימה כמו יפקוד ה' בחרבו הקשה שנוקם העון שעשה האב על הבן ומכריתו וכן יפקוד אתכם על שלשים כשלא היה עונם שלם בב' דורות כענין שנאמר כי לא שלם עון האמורי ופעמים שיפקוד עון כולם על הרבעים בשלא נתמלא סאתם עד הרבעים אבל בדור ה' לא יענש בעון אביו הראשון:

פוקד עון אבות על בנים. פי' ר' אברהם ובני בנים בכלל בנים שפוקד עון האב על בני בניו ולכך אמר שלשים ורבעים ולא אמר שניים דהיינו בני בניו שהם בכלל בניו. וכתב הרמב"ן ואינו כן אלא שלשים הם דור שלישי לאב החוטא שהם בני בניו וכן דור רביעי לחוטא והא דכתיב בי"ג מדות פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים פי' על בני בנים השלשים והרבעים ולפיכך חזר משה במרגלים ואמר על בנים על שלשים ועל רבעים ולא אמר בני בנים וכן דעת רבותינו שלמדו מכאן שמדה טובה מרובה על מדת פורעניות אחד מת"ק שבמדה טובה אמר אלפים דורות ובמדה רעה אומר ד' דורות:

לשונאי. פי' כשהוא רשע ושונא את ה' אבל כשהוא צדיק אינו פוקד עליו עון אביו. וי"א שזו המדה החמורה היא בע"ז לבד אבל בשאר עבירות איש בעונו ימות: