הטור הארוך · בראשית · פרק 27 · פסוק 1

ויהי כי זקן יצחק. פי' הרמב"ן הי' בדעת יצחק לברך עשו שינחול הארץ ולהיות הוא בעל ברית לאלקי' כי הוא הבכור ורבקה לא הגידה לו מעולם הנבואה שנאמר לה ורב יעבד צעיר כי אלו הגידה לא הי' יצחק עובר על מצות השם ומחמת צניעות לא הגידה לו או שחשבה הוא נביא ויודע הכל ועתה ג"כ לא יצתה לומר לו כך נאמר לי בנבואה טרם לדתי כי חשבה באהבתו לעשו לא יברך ליעקב ויניח הכל בידי שמים והיא ידעה כי בסבת זה יתברך יעקב מפיו בלב ובנפש חפצה. או היא סבה מאת השם כדי שיתברך יעקב וגם עשו בברכת החרב ולו לבדו נתכנו עלילות. ור' יוסף קמחי פי' שלא הי' בדעתו לברך את יעקב כי אמר זהו צדיק ואינו צריך חזוק וזהו רשע וצריך ברכה אולי תועיל לו ואמר לעשות לו מטעמים כי אולי מתוך השמחה תשרה עליו שכינה לפי שנסתלקה ממנו רוה"ק כמו שמצינו באלישע ויהי כנגן המנגן וגו' והי' מסופק ביעקב כמו שאמר הקול קול יעקב ואע"פ שיש לילך אחר הקול מאחר המשוש דחקתו רוח הקודש שברכו ומה שחרד חרדה גדולה על שלא זכה עשו לברכה. וי"מ שהי' דעתו לברך שניהם אלא שרצה להתחיל בעשו כי הוא הבכור אלא שנכנס גן עדן עם יעקב ולכן ברכו לבדו: