אל תחלל את בתך להזנותה. מה שפירש"י במוסר את בתו פנויה שלא לשם אישות כתב הרמב"ן דווקא במוסר אותה למי שאין לו אישות בה כגון לגוי ועבד וחייבי כריתות וחייבי מיתות ב"ד שזה דוקא הוא זנות אבל אם מסרה לכשר שלא לשם אישות לא היא זונה דליכא מ"ד הבא על הפנויה שלא לשם אישות שעשאה זונה אלא ר"א ולית הלכתא כוותיה:
קריאה במקור
הטור הארוך · ויקרא · פרק 19 · פסוק 29
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ולא תזנה הארץ. מה שדורש בספרי ולא תזנה הארץ אבל מזנים הם הפירות כתב הרמב"ן דרך הגדה לדרוש ממלת הארץ מדלא כתיב ולא יזנו אנשי הארץ אבל עיקר הכתוב בא ללאו שני בפני עצמו ובעל הלכות מנאו בחשבון הלאווין והוא אזהרה לאיש הזונה ולבתו עצמה שלא תמסור עצמה שלא לשם אישות שתחלה מזהיר על האב שלא למסרה לשם זנות בשביל שהיא ברשותו כשהיא קטנה למוסרה לחופה ואחר כך מזהיר גם הזונים בעצמם האיש והאשה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e