הטור הארוך · שמות · פרק 25 · פסוק 12

על ארבע פעמותיו. פירש"י על ארבע זויותיה ובשליש העליון סמוך לכפרת היו נתונים ולא היו אלא ארבע ומה שאמר אחר כן ושתי טבעות פי' ושתים מן הטבעות האלו היו על צלעו האחת. וכתב הרמב"ן ודאי לא היו אלא ד' אבל מה שפירש שהיו בשליש העליון סמוך לכפורת לא מסתבר דכל מה שהיו יותר למעלה הי' המשוי יותר כבד ועוד כי דרך כבוד הוא שיהי' הארון למעל' נישא גבוה על כתפות הכהנים: לשון א"א הרא"ש ז"ל. ולי נראה פירש"י מפירושו דבשליש העליון סמוך לכפורת היו נתונים מההיא דאמרינן במס' שבת פרק המוציא משוי למעלה מי' טפחים חייב שכן משא בני קהת ויליף לה מארון דאמר מר ארון ט' וכפורת טפח וגמירי דכל טוענא דמידרי במוטות תילתא מלעיל ותרי תילתא מלתחת נמצא שהיו הטבעות בתחלת שליש העליון ולהכי גמירי הכי שאם הי' רוב המשוי למעלה מכתפיהם הי' מתנדנד לכאן ולכאן אבל כשרוב המשוי למטה מן הכתפים אז הוא נישא יפה. ואני אומר שח' טבעות היו לו לארון ד' טבעות קטנות בארבע הזוויות כדי שיהא נישא ומטלטל בהם בשעה שמתקנין אותו וד' טבעות בצדיו ברחבו בסוף רביע האחרון וחצי רוחב בין ב' הטבעות ובהם היו הבדים ולהכי כתיב בטבעות הראשונות פעמותיו שהן זויות ובטבעות האחרונות צלעות שהם צידי הארון. ור' אברהם כתב כי בכל מקום הוא לשון רגל כמו מה יפו פעמיך בנעלים על כן פי' שהארון היו לו ד' רגלים וד' הטבעות שהי' נישא בהן היו מלמטה ברגלים וד' אחרים לנוי מלמעלה. וכתב הרמב"ן ואין דבריו נכונים ולפי דעתי פעם הוא שם פסיעה מה יפו פעמיך פסיעותיך ואמר כאן פעמותיו על פסיעות הכהנים שנושאים אותו רמז לב' דברים שיהיו הטבעות בזויות למטה ממש ושיהי' כל אורכו של ארון מפסיק בין ב' הטבעות כי הארון ארכו למזרח והטבעות לצפון אחד בראש המזרחי ואחד במערבי וב' בדרום כנגדם ופעמי הכהנים הולכים בין טבעת לטבעת: