ויהי ביום השמיני ויאמר וגו' קח לך עגל בן בקר לחטאת. אע"פ שלא נתפרש הצוואה למשה באלו הקרבנות נצטווה בהן תחלה כדכתי' זה הדבר אשר צוה ד' תעשו ואלו הקרבנות לא נזכרו בפרשת זה הדבר אשר תעשה להם לקדש לי כי שם לא צוה אלא על המלואי' של ז' הימים ועתה ביום השמיני הקריבו הם בעצמם אלו הקרבנו' והיו אלו הקרבנו' כחנוכ' להם כענין מנחת חביתין לדורו' ביו' המשח אותו. ובמדרש יש שהעגל לאהרן היה לכפר על מעשה העגל. וכתב הרמב"ן הנה קרבן אהרן כקרבנו ביום הכפורים וחטאת העם כחטאתם ביום הכפורים שעיר עזים לחטאת ונראה כי בעבור היות טעם החטאת של אהרן כטעמו ביום הכפורים שרף אותו כאשר ישרף של יום הכפורים אע"פ שהיתה חטאת חיצונה כי לא פי' לו משה שיעשה כן. ואולי נצטווה בכך והכתוב לא חשש להאריך כי לא יעשה דבר בלתי שיאמר לו משה. ויש עוד במדרש שהשור היה לישראל כפרה על מעשה העגל והוסיף להם הכתוב שעיר עזים לכפר על וישחטו שעיר עזים ויטבלו הכתונת בדם:
קריאה במקור
הטור הארוך · ויקרא · פרק 9 · פסוק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e