הטור הארוך · בראשית · פרק 8 · פסוק 4

ותנח התיבה בחדש השביעי. פירש"י הוא סיון והוא שביעי להפסקה וממנו אתה למד שהיתה התיבה משוקעת במים י"א אמה. וכתב הרמב"ן כך הוא בב"ר כאשר כתב רש"י אבל כיון שמדקדק במקראות אחר מדרשי אגדה לבאר פשטי המקרא הרשה אותנו לעשות כן כי בשבעים פנים התורה נדרשת ומדרשים רבים חלוקים בדברי רבותינו. והקשה הוא ז"ל על פירש"י דותנח התיבה מונה שביעי להפסקת הגשמים ובקרא דבתרי' כתיב והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי מונה לירידת גשמים. ועוד היכי מוכח שהיתה משוקעת במים י"א אמה מתוך שרוצה להשוות חסרון המים לכל הימי' ונותן לד' ימים חסרון אמה בשביל שחסרון ט"ו אמה שהוא גובה המים שעל ההרים בס' יום שמא' בסיון עד א' באב והרי לפי חשבון זה בא' באב נראו ראשי ההרים ובא' בתשרי חרבה הארץ והנה בס' יום חסרו כל גובה ההרים שהם כמה אלפים אמה. ועוד כי שלח היונה בי"ו באלול ומים על פני כל הארץ והאילנות מכוסים והנה חרבו כולם בי"ג ימים. ועל דרך הסברא אם היתה משוקעת במי' י"א אמה הוא יותר משליש קומתם תטבע בעבור היותה רחבה מלמטה וכלה מלמעלה אל אמה הפך שאר הספינות ויש בה כבדות גדולה. ופי' הוא כי ק"ן ימים של תגבורת המים בכלל מ' יום של ירידת הגשמים כי הם עיקר הרבוי והתגבורת והחלו לחסור בי"ז בניסן שמי"ז במרחשוון עד י"ז בניסן ק"ן ימים ונחה התיבה שלשים יום אחר שחסרו על הרי אררט והוא י"ז לחדש אייר שהוא שביעי לירידת גשמים. ואחרי ע"ג יום דהיינו בא' לחדש אב והוא י' לירידת גשמים נראו ראשי ההרים. א"נ כתב והוא הנכון כי ק"ן ימים ודאי מתחילין מחדש השני והוא חדש מרחשוון וכלו בט"ז לחדש ניסן ובו ביום נחה התיב' כי אז העביר השם רוח קדים עזה וישם המים לחרב' שחסרו מאוד ותנח התיבה וקורא אותו שביעי שהוא שביעי לתשרי שהוא ראש השנה שממנו היו מונין שנים וראשי חדשים עד יציאת מצרים שצוה הב"ה שיהא ניסן ראש לחדשים אבל מתחלה היה תשרי ראש לחדשים כמו לשנים והראי' כי לא אמר הכתוב ויחסרו המים בחדש פלוני ביום פלוני והיו המים הלוך וחסור עד החדש השביעי ותנח התיבה בו כאשר אמר בחסרון האחר שנראו בו ראשי ההרים כי ביום החסרון נחה התיבה. והסדר בענין הזה כי ביום רדות הגשמים נבקעו מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו והיה האויר לח מאוד וכל הארץ מלאה מים ועמדו כן בגבורתם ק"ן יום לירידת הגשם ואז העביר השם רוח חזק מאד בשמים ובארץ ויסכרו מעיינות תהום וארובות השמים נסגרו ויבש האויר מאוד ברוח המייבש וחסרו הרבה ביום ההוא ותנח התיבה שהיתה משוקעת בשתים או שלש אמות ואחר ע"ג יום באחד לחדש העשירי והוא חדש תמוז נראו ראשי ההרים ומקץ מ' יום בעשתי עשר חדש בעשרה לחדש פתח חלון התיבה ואחר ג' שבועות הלכה היונה מאתו ולאחר מ' יום הסיר מכסה התיבה. ופי' ויעבר אלקים רוח על הארץ שהיתה רוח גדולה וחזק יוצאה מבטן הארץ על פני תהום ומרחפת על פני המים ויסכרו בו מעיינות תהום כי לא אמר הכתוב ויעבר אלקים רוח על המים: