הטור הארוך · שמות · פרק 25 · פסוק 7

אבני שהם ואבני מלואים לאפוד ולחושן. פירש"י שקרואים מלואים על שם שעושין גומא בזהב מושב לאבן ונותנין האבן למלאות הגומא ומקום הגומא קרוי משבצות:

לאפוד ולחשן. השהם לאבני האפוד והמלואים לחשן וכן פי' ג"כ משובצים זהב יהיו שמוקפים משבצות בעומק שיעור שיתמלא בעובי האבן. והקשה הרמב"ן שאינו נראה שיקרא אותם עתה אבני מלואים על שם העתיד עוד לצוות בהם למלא הגומא שיעשה בהם ועוד כי גם אבני השהם היו משובצים משבצות זהב ולא קראם מלואים וגם מה שפירש"י משבצות שהי' עשוי כמין גומא אינו כן אלא הוא כתרגום אונקלום מרמצא והוא שעושין מלמטה מושב למדת האבן ומוציאין ממנו מזלג שלש השיניים שיאחז האבן והוא מלשון חכמים ומפיק לי' ברמצא דפרזלא לשון מזלג וכן עושים היום בכל אבן יקרה בטבעות כדי שיראה הדרה בכל צד ולא תטמן בטבעת אלא פי' מוסבות משבצות זהב שיעשה רומצי זהב ועל דעת אונקלוס שתרגם משוקעין היו האבנים משוקעות בתוך הבתים והיו יוצאים מהם קמצין ומקיפין אותם ואוחזין בהם מלמעלה ופי' מלואים שתהיינה האבנים שלמות שנבראו כך ולא אבני גזית שנכרתו ממחצב גדול או שנחצב מהם כלום כי גם בתולדות ידוע שאין שלמות כחות האבנים היקרות והסגולות בהם (זולתי. כצ"ל) אשר הוא כחלקי אבנים מן הנחל ולכך תרגם אונקלוס אשלמותא כי לשון מלוי בכלים או גומא תרגם מילוי ממש ותמלא כדה ומליאת וכן בכולם אבל כאן תרגם לשון שלמות וזה פי' ובחרושת אבן למלאות שידע לפתח פתוחי חותם באבנים במלואותם. והנה באבני אפוד נאמר מעשה חרש אבן פתוחי חותם תפתח על שני אבנים כי היו עושין להם חריץ בכתיבת השמות כאשר יעשו חרשי אבן כי לא הי' במלואתם אבל באבני חשן כתיב ומלאת בו מלואת אבן וכתיב יהיו במלואות' על שמות בני ישראל שתים עשרה על שמותם ולא מעשה חרש ולכך לא הי' לו למשה רבינו עצה לעשות אלא בשמיר כמו שאמרו רבותינו ז"ל אבנים הללו אין כותבין עליהם באיזמל דכתיב במלואותם אלא מביאין שמיר ומראה להם והם מתבקעין מאליהן ובמלואותם לא כתיב אלא בחשן אף על גב דאמרינן איכא שמיר דאייתי משה לאבני אפוד דרך העברה קרי לחשן אפוד מפני שהוא מחובר בו וכן בלשון הפסוק הגישה לי האפוד אע"ג דבחשן היו שואלין. וכן פי' הפסוק אבני שוהם שהם ג' לאפוד ואחד לחשן ואבני מלואים לחשן ואם הי' דעת רבותינו ז"ל שהיו גם אבני אפוד מלואים אפשר שמזה הפסוק למדו כן שיפרשו שניהם אבני שוהם ואבני מילואים: