הטור הארוך · ויקרא · פרק 1 · פסוק 4

וסמך ידו. פי' שתי ידיו כמו שמצינו במקום אחר וסמך אהרן שתי ידיו וכתב ידו בשביל הדרש שדרשו בו ידו ולא יד שלוחו אע"ג דבעלמא שלוחו של אדם כמותו הכא ממעט שליח:

ונרצה לו לכפר עליו. פירש"י על מה הוא מרצה א"ת על כריתות ומיתות ב"ד או מיתה בידי שמים ומלקות הרי עונשן אמור. והקשה הרמב"ן היכן אמור כי הקרבנות בשוגגין הם מרצין ונוכל לומר שיכפר על חייבי מיתה בידי שמים שוגגין ועל חייבי מלקות שוגגין וכן על חייבי מיתות ב"ד שוגגין באותן שאין חייבים עליהם חטאת כגון מכה אביו ואמו שכשם שחטאת מכפרת בחייבי מיתות ב"ד (כריתות ?) שוגגין כך תכפר עולה בחייבי מלקות ומיתות בידי שמים שוגגין וכן על חייבי מיתות ב"ד שוגגין באותן שאין בהם חטאת. ותירץ אולי בעבור שפירש הכתוב בחייבי מיתות ובחייבי כריתות עונשן במזיד ובשוגג ופירש עונש האחרים במזיד ולא פירש אותו בשוגג לומר שהוא חייב עליהן עולה לכך אמר שאין בחייבי מיתה בידי שמים ובחייבי מלקות אלא עונש המפורש בהן במזיד אבל בשוגג אין עליהם שום נשיאות חטא וזהו שאמר הרי ענשן אמור שכל העונש שרצה להטיל עליהן כבר אמרו הכתוב אבל על עשה ולא תעשה הניתק לעשה המזידין שלא הוזכר בהן שום עונש ואי אפשר שלא יענש בהן בזה העולה מרצה אם יביאנה בנדבת נפשו. ויתכן לומר בעבור שלא הזכיר בקרבנות הנדבה לכפר על שגגתו אשר שגג כאשר אמר בקרבנות החטאת אלא אמר ונרצה לכך דרשו כך שמשמעו שמכפר על המזידים שאין רצון לפניו כי השוגג אע"פ שחטא רצוי השם הוא אם כן אי אפשר לה לכפר על מזידין זולתי על עשה ועל לא תעשה הניתק לעשה שלא נזכר בהן עונש אלא שאינן רצוין למלך בעבור שעברו על מצותו. ואע"ג דאמרינן בעשה ולא תעשה הניתק לעשה דאם עשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו ואם לא עשה תשובה זבח רשעים תועבה יש לומר אע"ג דעשה תשובה ומוחלין לו מכופיא אין לו כפרה גמורה עד שיביא העולה. ולפי הפשט פעמים בא לכפר העון שאכל חלב וסבר שהוא שומן שאלו נודע שחלב הי' מביא חטאת ואלו הי' לו ספק הי' מביא אשם תלוי ועתה שסבור ששומן הי' מרצה העולה: