כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ. אזהרה שלא להביא המנחה חמץ ואמר אחר כך לא תקטירו ממנו לאסור שלא יחמיץ הקומץ ויקטירנו. וטעם השאור והדבש פי' הרמב"ם שמנהג הי' לעובדי ע"ז להקריב כל מנחתם חמץ ולערב דבש בכל קרבניהם ולכן אסרם לגבוה כדרך שאמרו במצבה שהיתה נבחרת בימי האבות ואסרה הכתוב לפי שהיתה חוק לאמוריים. וטעם המלח אמר ג"כ לפי שהן מואסין בו ואינן מקריבים אותו כלל. וי"מ טעם שאור ודבש לפי שצריך להיות הקומץ שלם ולא חסר ואם הי' בו שאור ודבש הי' מחמיץ ומתמלא נקבים ונמצא הקומץ חסר. וטעם המלח שאינו דרך כבוד להיות לחם השם תפל מבלי מלח:
קריאה במקור
הטור הארוך · ויקרא · פרק 2 · פסוק 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לא תקטירו ממנו אשה. כתב לשון רבים כי קאי על אהרן ובניו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e