דבר אל אהרן איש מזרעך. כתב הרמב"ן לא אמר כאן אל אהרן ואל בניו כמו בשאר מקומות לפי שלמעלה דבר בענייני הקרבנות תורת העולה והמנחה ושאר הקרבנות אבל כאן אם היה אומר דבר אל אהרן ואל בניו היה צריך לומר איש מכם לדורותיכם אשר יהיה בו מום ולא רצה להזהיר אהרן עצמו בתורת המומין כי אהרן קדוש ה' כולו יפה ומום אין בו אלא הזהירו על זרעו שיורם ויזהיר אותם לדורותם. ובפרשת הטומאה בסמוך דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל יתכן שגם (באהרן) יארע טומאת מגע במת או בשרץ. ולמטה בסוף הפרשה אמר גם לבני ישראל להזהיר ב"ד של ישראל על כך. וכשבא להזכיר תורת הצרעת אמר וידבר משה אל אהרן ואל בניו הזכיר גם בניו שרצה משה שישמעו מפיו תורה שגם בכאן במומין היה ראוי להזכירם אלא שאי אפשר כדפרישית. ומה שדורש בת"כ על פסוק איש איש מזרע אהרן הכהן והוא צרוע או זב לאו אהרן ממש קאמר שאינו מזכירו על המומין כדפרישית אלא פי' אהרן הכהן הגדול תחתיו מבניו והוצרך לרבות כהן גדול לדין מומין וצרעת שלא תאמר כמו שהותר לו אנינות יתיר לו גם כן מום וצרעת. אי נמי שמזכיר אהרן ברמז שהתורה אינה סומכת על הנס ומ"מ לכבודו כסתה עליו ולא הזכירו בפי' לרמוז שלא יארע כן:
קריאה במקור
הטור הארוך · ויקרא · פרק 21 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e