מקץ שבע שנים תעשה שמיטה. כתב הרמב"ן הנכון בעיני שמזהיר על שנת השמיטה עצמה שתעשה אותה שמיטה בחריש ובקציר כמו שאמר והשביעית תשמטנה ונטשתה וזה טעם תעשה שמיטה שתשבות כדרך לעשות את יום השבת וקיצר בענין הזריעה והחרישה שכבר הזכירם בביאור אבל הוסיף לבאר כי היא שמיטה לד' גם הוסיף בשמיטת כספים. ופי' מקץ פי' ר' אברהם בתחלת השנה כי הראש וסוף יקרא קצה. וכתב הרמב"ן ואינו נכון כי ראש שבע שנים הוא השנה הראשונה של השבע ואלו אמר הכתוב מקץ השנה השביעית היה כדבריו. ועל דעת רבותי' בסוף השבע ולא דיבר הכתוב אלא בשמיטת כספים פי' מסוף כל שבע שנים תעשו שמיטה ולכך אמרו שביעית אינה משמטת אלא בסופה. ועל דרך הפשט כי לשון הכתוב כפשוטו כי קץ הוא סוף וכל דבר יש לו ראש וסוף. וכן כל מנין יש לו ראש וסוף כמו שא' הוא ראש למספר והעשירי הוא סוף האחדים א"כ קץ שבע שנים שנת השמיטה שהוא סוף המספר ההוא ובשמיטת הארץ הכתוב מדבר. ופי' מקץ כמו בקץ כמו כרוב אחד מקצה מזה שפירושו בקצה מזה ועוד האריך ועת לקצר:
קריאה במקור
הטור הארוך · דברים · פרק 15 · פסוק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e