הטור הארוך · שמות · פרק 6 · פסוק 12

הן בני ישראל לא שמעו אלי. פירש"י זה אחד מי' קלים וחמורים שבתורה ותימא מה קל וחומר היא זה והלא מפורש הטעם מה שבני ישראל לא שמעו לו מקוצר רוח ומעבודה קשה ומפרשים כך הוא הק"ו ומה בני ישראל לא שמעו ואינם רוצים לצאת מפחד שלא יכביד עוד עליהם פרעה כ"ש שלא ישמע פרעה להוציאם. אי נמי כיון שפרעה ראה שבני ישראל לא שמעו כ"ש שלא ישמע הוא:

ואיך ישמע אלי פרעה. סדר הענין בפסוקים הללו כי מתחלה לא ציוהו שידבר אל פרעה רק ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו והי' איפשר שידברו הזקנים והוא מחריש והי' בוש גם מלדבר אל העם ואמר לא איש דברים אנכי והקב"ה השיבו ודבר הוא לך אל העם וכן כתיב בבואם וידבר אהרן את כל הדברים האלה וגו' ויעש האותות לעיני העם ועתה כשנצטווה משה לכן אמור לבני ישראל אני ה' דבר הוא בעצמו להם כאשר ציוהו ולא שמעו אליו וכאשר חזר וציוהו לדבר אל פרעה בעצמו אמר ואיך אדבר אליו ואני ערל שפתים והקב"ה צירף אהרן עמו וצוה את שניהם אל בני ישראל שידברו להם כל אשר ידבר ויצוה אל פרעה להוציאם מארצו ובזה נתרצה משה כי חשב שיתנבאו שניהם בכל האותות ושניהם יבואו אל בני ישראל ואל פרעה ודי שידבר האחד כי כן דרך כל שנים השלוחים שידבר האחד שהאחד ידבר והשני יחריש וחזר השם ואמר אליו אני ה' הנגלה אליך בשמי הגדול דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך כי לך יהיו הדיברות כולן ולא לאהרן עמך ואותך עשיתי שליח לפרעה אז ענה משה פעם אחרת הן אני ערל שפתים והשם אמר לו ראה נתתיך אלהים לפרעה כי אתה תבוא לפניו עם אהרן ושם תצוה אתה לאהרן ולא ישמע פרע' דבריך ואהרן בשליחותך ישמענו דבריך כאשר האלהים מצוה לנביא והנביא משמיע דבריו ומוכיח בהם והכה זו מעלה גדולה למשה זכה בה בעותנותו שהי' בוש לדבר בערלת שפתים וכן אמר והאיש משה גדול מאוד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם מדה כנגד מדה שהי' ירא שמא יתבזה בעיניהם ודלא כרש"י שפי' וידבר ה' אל משה לאמר האמור למטה הוא דיבור האמור כאן אלא שהפסיק בענין היחס וכשהשלים ענין היחס חזר לענינו הראשון וגם אין אנו צריכין למה שפירש"י אתה תדבר כל שליחות ושליחות לפי ששמעת מפי ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו לפני פרעה אלא כמו שפירשתי שמשה דיבר לפני פרעה ולא שמעו ואל אהרן והוא דיבר אל פרעה: