הטור הארוך · בראשית · פרק 38 · פסוק 2

בת איש כנעני. תרגום אונקלוס תגרא כי רוצה לומר שלא נשאו השבטים מבנות כנען ולכן ייחד הכתוב על שאול בן הכנענית ופלוגתא דתנאי הוא ר' יהודא אומר תאומות נולדו עם השבטים ונשאום ר' נחמי' אומר כנעניות היו ולר' יהודה צריך לומר שששה בני לאה נשאו ששה תאומות מאחרות וששה מאחרים נשאו ששה תאומות של בני לאה כי בן נח מוזהר באחותו מן האם ועל דרך הסברא אינו נכון שישאו כנעניות מזרע הארור אלא ודאי תגר הי' שאם הי' כנעני מה הוצרך לייחס אותו כל אנשי הארץ כנענים היו ועל כן אמר וירא שם יהודה לפי שלא הי' מבני הארץ. ואיפשר דאפילו לר' נחמי' לא נשאו כנעניות שלא בא אלא לחלוק על ר' יהודה ולומר שלא נשאו אחיותיהן שאחותו מן האם אסורה לבני נח אלא מה נשאו מנשי ארץ כנען פי' מהגרים והתושבים מכל הארצות או עמונית ומואביות מיתר העמים. ורבינו אברהם כתב בעבור שנשא כנענית ועבר על דעת אבותיו היו בניו רעים ומתו ולכן הזכירו הכתוב ושאול לבדו הזכירו שהוא בן הכנענית ולא הוצרך לומר כן. ולפירושו יהי' פי' וירא שם יהודה שראה אותה וחשק בה כענין שנ' וירא אשה בתמנתה דשמשון. ורש"י פי' בסדר ויחי וישאו אותו בניו ולא בני בניו שכך צוה אותם אל יטענו במטתי אחד מבניכם לפי שהם מבני כנען ורוצה לומר לפי ששאול בן שמעון ושלה בן יהודה היו מבנות כנען הוציא כלם:

ער ואונן. י"מ לשון ערירי ואנינות ונקראו כן על שם צער יעקב. והרמב"ן פי' שיהודה קרא לו ער לשון עוררה את גבורתך ואשתו קראה שם השני אונן ולא פי' הכתוב למה ואיפשר שתקש בלדתה כי כן דרך הנשים לקרות לבניהן על שם זה כמו רחל שקראה לו בן אוני מלשון ויהי העם כמתאוננים ויהודה לא חשש לשנות שמו כמו שעשה יעקב. בב"ר ער שהוער מן העולם ולא שהי' זה כונת יהודה אלא שלמדו מכאן שהשמות יורו על העתיד: