הטור הארוך · במדבר · פרק 30 · פסוק 1

ויאמר משה אל בני ישראל. פירש"י להפסיק הענין דברי ר' ישמעאל וכו'. וכתב הרמב"ן ולא הבינותי זה שכך אמר בסוף פרשת המומין וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמר ג"כ בסוף פרשת המועדות וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. אבל כפי פשוטו בא הכתוב לומר אע"פ שפרשה זו בתורת הקרבנות לא ייחד בה אהרן ובניו כאשר עשה בפרשת המועדות שבתורת כהני' אבל אמר אל כל בני ישראל כאשר צוה ה' את משה בין בדין שביתת המלאכה בין בתמידין ומוספין כי כן נאמר לו צו את בני ישראל. והטעם מפני שהמצוה לאחר ביאתם לארץ והיא אזהרה לישראל כולם שישמרו במועדים התמידין והמוספין ויקריבו הנדרים והנדבות. ועוד כי עיקר המצוה להיות הימים נזכרים ונעשים לשבות בהם מכל מלאכה והפרשה הזאת שוה עם פרשת המועדים שבתורת כהנים שם נאמר בתחלתה דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ובסוף וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל ובכאן ככה בתחלתה צו את בני ישראל ובסוף וידבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה'. ולא הזכיר מועדי ה' בעבור שהזכירו כאן דברים אחרים שאינו במועדים כגון תמידי החול ומוספי השבת וראשי חדשים. ומדרש ר' ישמעאל שדרש להפסיק הענין רוצה לומר להפסיק שלא תלמוד מועדות מנדרים לומר מה נדרים ביחיד מומחה או ג' הדיוטות אף מועדים כן אלא מועדים צריכין ג' מומחין לקדשם כענין שדרש בן עזאי מקרא דוידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מועדי ה' נאמרו ולא נאמרה פרשת נדרים עמהם כמו שמפורש בת"כ ואותה דרשה עצמה דורש ר' ישמעאל מפסוק ויאמר משה וגו'. והנכון בעיני שאין כוונתו אלא לומר שאם השלים פרשת המועדות באלה תעשו לה' במועדיכם ויתחיל וידבר משה אל ראשי המטות זה הדבר היה אפשר שיחזור הכתוב למעלה לומר שדיבר משה אל ראשי המטות פר' המועדים ויהיה נדרש לפניו על פרשת מועדים ולפיכך הפסיק וסיים בפרשת של מועדים ויאמר משה וגו' והתחיל בפרשת נדרים וידבר משה וגו' זה הדבר אשר צוה ה':