הטור הארוך · ויקרא · פרק 16 · פסוק 8

וגורל אחד לעזאזל. עזאזל דורש בת"כ מקום הקשה שבהרים ופי' המלה קשה כמו עזוז והיא כפול. כתב הרמב"ן וזה ענין השעיר של עזאזל כי היו עובדין לאלהים אחרים שהם המלאכים ועושים להם קרבנות והנה התורה אסרה לגמרי קבלת אלהותם אבל צוה הקב"ה שנשלח שעיר למדבר ביום הכיפורים לשר המושל במקומות החורבן והוא הראוי לו מפני שהוא בעליו ומאצילות כוחו יבוא חורב ושממון כי הוא העולה לכוכבי החרב והדמים והמלחמות והמריבות והפצעים והמכות והפירוד והחורבן והכלל נפש לגלגל מאדים וחלקו מן האומות עשו שהוא עם יורש החרב והמלחמות והמריבות ומן הבהמות העזים והשעירים ובחלקו עוד השדים הנקראים מזיקים בלשון רבותינו ובלשון הכתוב שעירים ואין הכוונה בו שיהא קרבן מאתנו לו חלילה אבל שתהיה כוונתנו לעשות רצון בוראינו ורצונו בכך והמשל בזה מי שעושה סעודה למלך וצוה המלך לעושה הסעודה תן מנה לעבדי פלוני שאין עושה הסעודה נותן כלום לעבד ההוא אלא נותן הכל למלך והמלך נותן פרס לעבדו ושמר זה מצותו ועשה למלך כל אשר צוהו ואמנם המלך לחמלתו על בעל הסעודה רצה שיהיו כל עבדיו נהנין ממנה שיספרו בשבחו וזה טעם הגורלות כי אלו היה הכהן מקדיש אותם בפה לד' ולעזאזל היה נראה כעובד אליו ונודר לשמו אלא מעמידם לפני ד' פתח אהל מועד כי שניהם מתנה לו והוא נתן מתנה לעבדו החלק אשר יבא לו מאת השם ולכך לא נשחוט אותו אנחנו כלל ואונקלוס תרגם לשמא די"י ולעזאזל כי האחד לשם ד' ולא לו והשני הוא לעזאזל ולא לשמו של עזאזל ומפני זה אמרו רבותינו דברים שיצר הרע ואומות העולם משיבים עליהם לבישת שעטנז ופרה אדומה ושעיר המשתלח ולא מצאו בקרבנות תשובה עלינו כי הם על אשי השם אבל בשעיר המשתלח משיבים עלינו כי יחשבו שאנו עושים כמעשיהם וכן בפרה אדומה מפני שהיא נעשית חוץ למחנה ועניינה דומה לשעיר המשתלח להעביר את הטומאה: