על כל זרע זרוע. מכאן אנו לומדים שאין אוכל מקבל טומאה שלא בהכשר אע"ג דכבר נפקא לן מקרא דלעיל מכל האוכל הוי אמינא דוקא מאויר כלי חרס אינו מקבל טומאה בלא הכשר ומהכא שמעינן דאף ממגע שרץ אינו מקבל טומאה בלא הכשר. אי נמי לעיל איירי במיני מאכלים שנאכלים והכא מרבה אף מיני זרעונים. וטעם ההכשר כתב הרמב"ן כי לכלוך השרץ והמטמאים מדבקים בלחות ולא ביבשים ועשתה התורה הרחקה לטמא המוכשרים במים ונגבו שלא ניתן דברינו לשיעורין:
קריאה במקור
הטור הארוך · ויקרא · פרק 11 · פסוק 37
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e