הטור הארוך · בראשית · פרק 12 · פסוק 12

והרגו אותי ואותך יחיו. פי' בשביל שאת יפה יחיו אותך ובשביל זה יהרגו אותי ומה שיהרגוהו יותר מאשר ישכבו עמה בחייו אע"פ שבני נח הוזהרו על הרציחה כמו על אשת איש לפי שתאוות עריות בכל יום ובכל שעה יהיה קשה עליהם לבא עליה באיסור אבל חטא ההריגה יהיה לפי שעה ונקל היה בעיניהם לעבור עליו ועוד שאם יבואו עליה בחייו יצעק אל המלך חמס. כתב הרמ"בן איני יודע למה פחד ממנה עתה יותר מקודם לכן אם נאמר שהיו שטופים בזמה הנה גם לאבימלך אמר כן וגם יצחק היה דר בארץ ההוא במצות השם ואולי היו המצרים והפלשתים ידועים שהיו שטופים בזמה יותר. ויתכן כי לא היה להם פחד זה רק בבואם לעיר מושב המלכים כי היה דרכם לקחת למלך האשה היפה מאוד ולהרוג בעלה בעלילה שישומו עליו. והנכון בעיני כי זה דרכם למו בעת צאתם מחרן בכל מקום היה אומר אחותי היא כדכתיב ויהי באשר התעו אותו אלהים מבית אבי וגו' אלא שהכתוב מזכיר זה במקום שנתחדש להם ענין בדבר וזרז אותה עתה במה שצוה מתחלה ויצחק לא פחד בארצו ועירו רק בבואו אל ארץ פלשתים אחר דרכי אביו. ואמר למען ייטב לי בעבורך כל ימי היותנו גרים בארץ כל ימי הרעב כי היה אומר שיחיו נפשם ברעב ויצא להם רוח והצלה מאת אלהים שישובו שניהם או שיתכן להם לברוח ארץ כנען בהתייאשם ממנה. ויראה מפשט הפסוק כי שרה לא קבלה עליה לומר כן אבל המצרים היו רעים וחטאים מאד וכשראו אותה ויהללו אותה אל פרעה לוקחה אל ביתו ולא שאלו לה כלל אם היא אשתו או אחותו ואברם ספר מעצמו אחותו היא ועל כן הטיב לו בעבורה וזש"ה מה זאת עשית למה לא הגדת לי כי אשתך היא ולמה אמרת אחותי היא שהאשים אותו כי בראותו שיקחו אותה היה לו לומר אשתי היא ולמה אמרת אחותי היא שהאשים אותו על אומרו אחרי כן לשרים ולבית פרעה אחותי היא ולא האשים אותה כלל כי אין ראוי לה שתכחיש את בעלה וראוי שתשתוק: