ויט משה את ידו על הים. כתב הרמב"ן היה הרצון לפניו יתברך לבקע הים ברוח קדים שיראה כאלו החום מחרבת ים להשגיא למצרים ולאבדם שיחשבו שהרוח שמה הים לחרבה ולא יד ה' עשתה זאת. ור' יוסף קמחי כתב אלו שני הפסוקים נראין מכחישין זה את זה פסוק אחד אומר שנבקע הים מפני ידו של משה דרך נס והב' אומר שנבקע ברוח קדים. ויש ליישב שניהם שמשה בקעו במטהו דרך נס ועדיין נשאר בקרקע הים טיט ורפש ולולי שבא הרוח והקפאו היו ישראל טובעים בטיט לכך פי' הפסוק ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה לייבש הטיט והרפש ויבקע המים כבר על ידי משה:
קריאה במקור
הטור הארוך · שמות · פרק 14 · פסוק 27
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e