הטור הארוך · שמות · פרק 30 · פסוק 12

כי תשא. כתב הרמב"ן כאשר תשא את ראשם במנין יתנו כופר נפשם מחצית השקל ואמר לו ולקחת את כסף הכפורים ונתת אותו על עבודת אהל מועד ומזה למד משה שנצטוה עתה למנותם וכן עשה כמו שנאמר וכסף פקודי העדה מאת ככר ולא הוצרך להאריך ולומר ועתה תשא ראשם ולפיכך כלל המצוה לומר כאשר תשא ראשם תעשה כן שיכנס בכלל כל פעם ופעם שימנם ונראה לי שלא הצריך אותו עתה לבא באהליהם ולמנותם כאשר עשה בחומש הפקודים אלא ציוה עליהם שכל היודע בעצמו שהוא בן ך' שנה ומעלה יתן הסך הזה והם הביאו אליו הכופר וגם שאר הנדבה בבקר ולכך לא אמר כאן רק ונתת את כסף הכפורים כלומר ציויתיך כאשר תמנם שיתנו כופרם ועתה יתנו מעצמם הכופר ונתת אותו על עבודת אהל מועד ולכך לא הוצרך עתה לאהרן ונשיאי' שיהיו עמו אע"ג דכתיב כל העובר על הפקודים דמשמע שמנא' הוא פירושו כל הראוי לעבור על הפקודים. על מה שהקשה רש"י היאך היו שוים בשני המניינים תר"ג (אלף. כצ"ל) ותק"נ ופי' ששני המניינים היו בשנה אחת למנין שנות העולם שהוא מתחיל מתשרי כי הראשון הי' מיד אחר יום הכפורים בתשרי והשני הי' באחד באייר והוא הכל שנה אחת לשנות העולם ואומר בשנה השני' שהוא שניי' למנין יציאת מצרי' שמתחיל בניסן. והקשה עליו הרמב"ן האיך לא מתו מהם בז' חדשים כמה וכמה וכתיב ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ועוד כי מנין שנות האנשים אינו למנין שנות העולם מתשרי אלא כל אחד ואחד מעת לעת מיום הולדו שלכך נאמר בהם מבן עשרים שנה ומעלה שיהיו שנים שלימות א"כ כל הנולדים מתשרי עד אייר השלימו שנה בנתיים ונתרבו עם רב בין שני המניינים ויותר נכון שנאמר שמתו מהם הרבה בין שני המניינים ובני עשרים משלימים שנתם מתשרי ועד אייר ואירע הדבר שהיו המשלימים כמנין המתים. אבל לפי דעתי שאין השוואת המנין קשה כי במנין הראשון נמנה שבט לוי עמהם כי עדיין לא נבחר ולא יצא מכללם ובמנין שני נאמר לו אך את מטה לוי לא תפקוד ומדפירש לו במנין שני שלא למנותם מכלל שמנאם במנין הראשון והנה המשלימין שנתם בין שני המניינים היו קרוב לך' אלף וכן נתרבו ממנין יציאת מצרים עד זה המנין הראשון הרבה כי שם יאמר כשש מאות אלף רגלי ולא שש מאות אלף שלמים וגם כי מתו הרבה בנוהג שבעולם ונתרבו במשלימים שנותיהם שנמצאו עתה תר"ג אלף ותק"ן. ונראה לי ג"כ שג' תרומות שרמז בכאן והאחת לקרבנות צבור אינה על ידי המנין האמור בחומש הפקודים כדברי רש"י כי שם נאמר אך את מטה לוי לא תפקוד והשקלים של קרבנות לויים חייבין בהם לדברי הכל ועוד כי השקלים לקרבנות אינו מבן כ' ומעלה אלא משהבי' ב' שערות חייב לשקול אלא צוה הכתוב שיביאו למלאכ' המשכן תרומ' חצי שקל לכל העוב' על הפקודים מבן ך' ומעלה ורמז העשי' לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכ' שכל הצריך כפרה שהגיע לכלל חיוב המצות יביא מחצית השקל אחד לקרבנות:

ונתנו איש כופר נפשו. דוקא עתה הוצרכו לכופר בשביל שחטאו במעשה העגל ולכך נמנו ע"י שקלים אבל אין צריכין בכל מנין ליתן שקלים וכן מצינו בשאול שפקד בבזק ובטלאים: