הטור הארוך · שמות · פרק 16 · פסוק 12

דבר אליהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר. כתב הרמב"ן זה הדיבור כבר אמרו משה לישראל ונשנה בעבור שאמר שמעתי את תלונות בני ישראל כי מתחלה אמר הנני ממטיר לכם לחם כעושה עמכם חסד לרצונו או בזכותם ועתה הגיד כי נחשב להם לעון ובעבור התלונה יעשה עמכם כן כדי שידעו שאני ה' אלהיהם כי עד עתה אינכם מאמינים בה' אלהיכם על כן אתם מתלוננים בנביאיו. ויתכן כי מתחלה לא הבטיחם להיות להם המן כל ימי היותם במדבר וחשבו שלא יהיה להם אלא ליום אחד או לשנים במקום ההוא לבד ועתה אמר להם כי בין הערבים יאכלו בשר תמיד ובכל בקר ישבעו לחם כל ימי היותם במדבר וכן דעת רבותינו שהיה השלו מן היום ההוא והלאה כמו המן וכן נראה כי על שני הדברים נתלוננו ובשניהם שמע את תלונתם כי מה יתן להם ומה יוסיף להם בשר ליום או לב' ומה שתאריך הפרשה בענין המן בעבור שכל עניניו נפלאים ותקצר בענין השלו כי הוא בנוהג שבעולם. וענין השלו השני בקברות התאוה כי לא בא להם עתה בשובע כמו שאומר הפסוק תמיד בשר לאכול ולחם לשובע ויתכן שהיו גדוליהם לוקטים אותו שהיה לחסידים שלהם וצעירים היו תאבים לו כי אינו מספר בשלו המרבה והממעיט כאשר יספר במן ולכן נאמר שם והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה ואומר וישובו ויבכו בני ישראל שהיו מהם בוכים ולא כולם ואז נתן להם ממנו לרוב כאשר אמר והממעיט אסף עשרה חמרים ואכלו חדש ימים בשפע ההוא ושב לענינו הראשון. ועל דרך הפשט היה כל מעשה השלו לעתים והמן שהיה חיותם ממנו היה להם תמיד כי עקר תלונתם עליו כדכתיב כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב. ואפשר לומר כי מתחלה אמר להם משה ולא קיבלו דבריו וכן מוכח הפסוק שאחר שאמרו להם כתיב ונחנו מה כי תלינו עלינו ועל כן אמר להם קרבו לפני ה' שראו כבוד ה' ואז יאמינו והטעם שלא האמינו תחלה כי משה לא אמר להם יתן ה' לכם בשר ולחם אלא אמר בתת ה' לכם דרך תוכחה על תלונתכם וכי אינו באפשר שיתן ה' לכם למה אתם מתלוננים ואינכם מתפללים אליו שיתן לכם: