הטור הארוך · בראשית · פרק 37 · פסוק 25

והנה אורחת ישמעאלים. פירש הרמב"ן כשנשאו עיניהם מרחוק וראו אנשים באים מגלעד הכירו כי ישמעאלים הם הגמלים וידעו כי למצרים ילכו כי כן דרך להביא הצרי והנכאת למצרים על כן אמר יהודה הנה האנשים האלה מארץ רחוקה באו ולארץ רחוקה ילכו ונמכרנו להם ולא יודע הדבר וכאשר קרבו להם מצאו כי בעלי הסחורה אשר להם הצרי והנכאת אנשים מדינים ששכרו הגמלים מהישמעאלים ומכרו את יוסף למדינים שקנוהו לסחורה כי אורחת הישמעאלים משכירי הגמלי' לא יקנו הם סחורה לעצמם וזהו מיד הישמעאלי' אשר הורידוהו שמה כי הי' בידם אבל המדינים היו בעליו והם סחרו בו וזהו והמדנים מכרו אותו וכל מעשה בפסוק פעמים תולהו במושל המצוה לעשותו ופעמים בשליח העושהו כענין שנ' את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה וכתוב אחר אומר אשר עשה משה לעיני כל ישראל. ור' אברהם אמר כי המדינים יקראו ישמעאלים וכן אמר על מלכי מדין כי ישמעאלים הם. וכתב הרשב"ם כי לא מכרוהו אחיו אלא ישבו לאכול לחם וראו אורחת ישמעאלים ואמרו לכו ונמכרנו להם ובתוך כך שישבו לאכול עברו אנשים מדינים ושמעו את קול יוסף בבור וימשכו אותו הם מן הבור ומכרוהו לישמעאלים ומה שכתוב אשר מכרתם אותי מצרימה פי' שגרמתם לי לימכר וכן משמע שנגנב כדכתיב כי גנוב גנבתי מארץ העברים ומה שכתב והמדנים מכרו אותו למצרים לפוטיפר צריך לפרש שגרמו לו לימכר לפוטיפר. וי"מ והמדנים כמו ריב ומדון פי' מריבה שהי' לו עם אחיו גרמה לו לימכר לפוטיפר. וי"מ שאחיו מכרוהו לישמעאלים והיו יראים להעלותו מפני הנחשים והמתינו עד שבאו המדינים והעלוהו כי בעלי כשפים הם כדכתיב וילכו זקני מדין וקסמים בידם והיו של שניהם שהיו שותפין בו. וי"מ שישמעאלים מכרוהו לפוטיפר והעליל עליהם לומר שגנבוהו והמדינים ערבו אותו לכך אמר אהמדינים מכרו אותו והישמעאלי' גם הם מכרוהו שהי' מוחזקי' בו בעשרים כסף ולפי שנשתנו פניו מפני פחד הבור נפחתו דמיו:

מה בצע. איתא במדרש אמרו לו לבצוע את המוציא אמר להן ומה לנו לבצוע ונהרוג את אחינו: