הטור הארוך · בראשית · פרק 14 · פסוק 20

ויתן לו מעשר מכל. פי' ר' אברהם נתן לשם מעשר כי היה כהן לאל עליון שאע"פ שלא רצה ליקח לעצמו כלום חלק גבוה לא רצה למנוע מליתן ועל כן נתן המעשר כי כל מה שהחזיר למלך סדום משלו נתן לו כי כבר זכה בו מן הדין כמו הגייס ועל כן הוצרך לעשרו דחזקה על חבר שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן וכאשר ראה מלך סדום נדבתו וצדקתו אז שאל גם הוא הנפש ועל כן הקדים מלכי צדק מלך שלם קודם לויאמר מלך סדום שראוי היה לכתוב מיד ויאמר מלך סדום אלא כדפרישית שמלך סדום הלך עמו בכל הדרך כשחזר ולא רצה לבקש ממנו כלום עד שראה נדבתו. וי"מ שלכך הקדים ומלכי צדק לאמת הדבר שאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל וגו' שלא תאמר שא"כ מה אכלו בכל הדרך לכך הקדים ומלכי צדק הוציא לחם ויין ופרנסם בכל הדרך. וי"מ ויתן לו מעשר שם לאברהם אע"פ ששם היה כהן ונענש על שהקדים ברכת אברהם לברכת הב"ה וזהו שנאמר אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. ור' יוסף קמחי פי' כי אברהם לא נתן מעשר למלכי צדק כי היאך נתן מעשר ממה שלא רצה לעצמו וכבר נשבע אם מחוט ועד שרוך נעל והיאך עבר על שבועתו וגם אין לומר שמלכי צדק נתן מעשר לאברהם כי למה יתן לו הוא מעשר ומלכי צדק יצא לכבדו בלחם ויין ואם נתן לו מעשר הנה בטוב מכר לו. אלא כך היה הענין שמלך סדום יצא לקראת אברהם וכאשר בא מלכי צדק מצאם חולקין על השלל שמלך סדום אמר תן לי הנפש ואברהם נשבע אם מחוט ועד שרוך נעל אם אקח מכל אשר לך בלעדי רק אשר אכלו הנערים כי לתועלתך היה שהצילו את שללך וענר אשכול וממרא יקחו חלקם כדין מצילי שלל שאינו ברשותי לוותר עליו ומלכי צדק היה נותן בדין לאברהם שיקח המעש' מכל מה שהציל כי יותר היה ראוי לו לקחת מן המעשר: