הטור הארוך · בראשית · פרק 47 · פסוק 18

ויבואו אליו בשנה השנית. פירש"י בשנה השנית לשני הרעב אע"פ שאמר יוסף ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר כשבא יעקב בא ברכה לרגלו. וכת' הרמב"ן אע"פ שלא נתקיי' פתרון יוסף לא יבואו לחשדו לתלותו במיעוט חכמתו כיון שרואים רעב בשאר ארצות אלא שבמצרים ירד יעקב ליאור ועלה היאור לקראתו לעיני פרעה ולעיני עבדיו מכירין שברכת יעקב הוא ולא יתלו הדבר במיעוט חכמת יוסף וא"כ יהי' ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו בימות השבע כל ימי היות אביו כי גם אחרי מות אביו אמר אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם. ועם כל זה אני תמה שאם כן לא הי' החלום אמת כי לא הראהו לא הגזירה ולא הענין הנהי' והנעשה בהם ומיהו בתוס' בסוטה יש א"ר יוסי כיון שמת יעקב אבינו חזר הרעב ליושנו ועוד שנינו בספרי ויברך יעקב את פרעה במה ברכו שנמנעו שני הרעב אע"פ כן שלמו לאחר מותו ר' שמעון אומר אין זה קידוש השם שדברי צדיקים קיימים בחייהם ובטלים במיתתן א"ר אלעזר בן שמעון רואה אני את דברי ר' יוסי מדברי אבא שזה קידוש השם שכל זמן שהצדיקים בעולם ברכה בעולם נסתלקו מן העולם נסתלקה ברכה מן העולם והנה השלים הרעב ה' שנים מנותרות. ור' אברהם אמר שהיו אלה ב' השנים אחרי שבא יעקב למצרים וכן מצינו במדרש שנסתלק הרעב בזכות יעקב ויתכן גם כן שהי' רעב עוד ג' שנים ולא היו כמו ד' שנים שעברו. וכתב הרמב"ן שאין דבריו נראין שאם הי' כן הי' הכתוב מזכיר ענינים של השנים האלה אבל על דרך הפשט ליקט יוסף כל הכסף בה' שנים כי איך יתכן שיתום הכסף והמקנה בשנה אחת אלא הספיק להם הכסף ה' שנים ובעבור שלא נתחדש ולא נשתנה דבר באלו השנים לא סיפר בהם הכתוב רק וילקט יוסף את כל הכסף ואחרי שתם הכסף סיפר הכתוב שבאו אל יוסף והי' זה בשנה הששית ונתן להם במקנה לחם וינהלם בו שיאכלו לפי חיותם ולא לשבעה ותתם השנה אשר נדר להם לנהלם במקניהם והיא שנת הששית ויבואו אליו בשנה השנית לזה והוא שנת השביעית ואמרו שיקנה אותם ואת אדמתם בלחם שיאכילם בשנה השביעית ואחרי שיהי' האדמה לפרעה יתן להם זרע שלא תשום האדמה כי ידעו שכלו שני הרעב: