הטור הארוך · בראשית · פרק 42 · פסוק 9

ויזכור יוסף החלומות אשר חלם להם. פי' רש"י שידע שנתקיימו. וכתב הרמב"ן ולפי דעתי שהדבר בהפך כי בראות יוסף את אחיו זכר את כל החלומות וידע שלא נתקיים לא אחד מהם בפעם הזאת כי ידע בפתרונם שישתחוו לו כל אחיו מן החלום הראשון והנה אנחנו מאלמים אלומים שרומז לכל אחיו ובפעם השני ישתחוו לו השמש והירח וי"א כוכבים וכיון שלא ראה עמהם בנימין חשב זאת התחבולה להעליל עליהם כדי שיבא בנימין ויתקיים החלום הראשון ועל כן לא רצה לומר להם מיד אני יוסף אחיכם ולשלוח אחר אביו ואחר שנתקיים החלום הראשון הגיד להם כדי לקיים החלום השני ולולא כן הי' יוסף חוטא חטא גדול לצער את אביו ולהעמידו ימים רבים בשכול על שמעון ועליו ואף אם הי' בדעתו לצער את אחיו קצת איך לא חמל על שיבת אביו אלא הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות כי ידע שיתקיימו באמת וגם הענין השני שעשה בגביע לא הי' בדעתו לצערם אלא חשב אולי יש שנאה עם בנימין שיקנאו אותו באהבת אביהם אותו בקנאתם או שהרגיש בנימין שהיתה ידם ביוסף והיתה ביניהם קטטה על כן לא רצה שילך עמהן עד שיבדקם באהבתו וכן צריך לומר שכל הדברים האלה היו ביוסף מרוב חכמתו בפתרון החלומות כי יש לתמוה אחרי שהי' במצרים ימים רבים והי' פקיד ונגיד בבית פרעה ושר גדול במצרים איך לא שלח כתביו לאביו להודיענו ויפדנו בממון רב אלא ראה כי השתחווית אביו וגם אחיו אליו אי אפשר בארצו והי' מקוה להיותו שם במצרים בראותו הצלחתו שם וכ"ש אחרי ששמע חלום פרעה שנתברר לו שיבואו כלם שמה ויקיימו כל חלומותיו וגם החלום השני ואחד עשר כוכבים משתחוים לי:

מרגלים אתם. לא הי' אומר להם בלא טענה כי לא הי' מעליל על כל הבאים לשבור ועל כן דרשו רבותינו שנכנסו ביו"ד פתחים וטענה נכונה היא אבל הכתוב לא הזכירה. ועוד שאמרו לו בתחלה כלנו בני איש אחד אנחנו וזהו שמחייבתן. ויתכן לפרש שמתחלה אמר להם נכנסתם בי' פתחים ועתה נקשרתם יחד אין זה אלא דרך מרגלים ואמרו לו בעבור היותנו אחים נאספנו יחד ואמר להם לא כי ערות הארץ באתם לראות כי אם אחים אתם הי' לכם ליכנס בפתח אחד אז אמרו האחד איננו והלכנו לבקשו. ויתכן עוד לפי שראם אנשי תואר ונכבדים לבושי מכלול כלם אמר אין דרך אנשים נכבדים לבא לשבור אוכל כי עבדים רבים לכם. ויתכן עוד שהי' בתחלת הבאים מארץ כנען לשבור אוכל ועל כן שאל אותם מאין באתם: