בעת ההיא הבדיל ד' את שבט הלוי. פרש"י מעת שטעו בני ישראל בעגל. וכתב הרמב"ן ולפי זה צריך לומר כי מהעת ההיא הובדלו במחשבה לפניו ית' כי לא הבדילם במעשה עד השנה השנית בחדש השני או ירמוז למה שאמר מלאו ידכם היום לד' כי יהיה לכם זה מלואים לעבודת הכהונ' ולוייה. והנכון בעיני כי בעת ההיא השני כמו הראשון כי בעת ההיא שאמר לי פסל לך נתרצה לישראל וציוה על המשכן ואז נתרצה גם לאהרן וציוה ועשו בגדי קודש לאהרן אחיך ולבניו וציוהו במלואים ולכך אמר כי אלעזר כיהן תחת אביו שהיתה להם משחתם כהונת עולם ועשה הבדלת כל השבט ענין אחד כי מן המקום ההוא עלה במחשב' שיהיה שבטו נתונים לו לעוזרו לעבוד את עבודת המשכן. או יאמר שבט לוי נבדל בעת ההיא להיות הכהנים מהם כי גם הם נושאים הארון וכן ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ד' והם שישרתו לשם ויברכו בשמו. וטעם:
קריאה במקור
הטור הארוך · דברים · פרק 10 · פסוק 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
עד היום הזה. בעבור כהונת אלעזר כאומר אז הבדילם לשרתו ויהי כן עד היום הזה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e