כתוב זאת זכרון בספר. כתב ר' אברהם כי הוא ספר מלחמות ה' ואינו מצוי אצלינו. וכתב הרמב"ן ואין בדבריו רק תואנה והנכון כי הוא ספר התורה כענין שנאמר לקוח את ספר התורה הזה שצוה לכתוב לזכרון שיזכרו ישראל מה שעשה עמלק וזהו המצוה שבמשנה תורה זכור את אשר עשה לך עמלק ואמר ושים באזני יהושע שציוהו להזכיר לישראל את כל התלאה שבאה להם על ידו כי הוא היודע ועד ורומז כי אחרי שירשו את הארץ ימחוהו כי מצוה עליהם להכרית ז' עממים תחלה וזהו שנאמר והיה בהניח ה' אלהיך לך וגו' ואם היה כן בימי יהושע היה מזכירם למחותן אבל נשארה בימיו מן הארץ הרבה עדיין לנחול ונמשך הדבר עד בא שאול:
קריאה במקור
הטור הארוך · שמות · פרק 17 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כי מחה אמחה. לפי שאלופי אדום נבהלו מפחד שראו נסים שנעשו לישראל במצרים ועל הים וכן מואב ופלשת אבל עמלק שמע גבורת השם ובא ממקום רחוק להלחם על ישראל ולא פחד מגבורת השם ראוי למחות. וכתי' קרא אחרינא תמחה את זכר עמלק י"מ קודם שפשט ידו בבית המקדש תמחה ואחר שפשט אמחה אני בעצמי. ובמדרש אם אתה תמחה מלמטה אני אמחה מלמעלה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e