הטור הארוך · שמות · פרק 28 · פסוק 37

ושמת אותו על פתיל תכלת. פירש"י ובמקום אחר הוא אומר יתנו עליו פתיל תכלת וגו' וכתב הרמב"ן אני תמה עליו שהכתוב אינו מצוה רק לעשות פתיל תכלת (אחד) והוא עושה (ששה) ועוד מצרף פסוקים של צוואה ועשייה ומרבה פתילים כנגד כולם ומה צורך לפתילים שבאמצע והרי הוא קשור מאחוריו כדרך כל ציץ אלא לא הי' אלא פתיל אחד שהטס הי' מקיף מאוזן לאוזן ונוקב בשתי קצותיו ופתיל תכלת נכנס בשתי הנקבים והציץ נקשר בו כנגד העורף והיה צניף במצנפת בגובה הראש כנגד המוח ומכסה בה אחורי הראש למטה עד העורף ומניח הציץ כנגד מצחו מאוזן לאוזן והנה המצנפת מאוזן לאוזן לאחוריו כנגד העורף והציץ כנגדה מאוזן לאוזן על מצחו ופתיל שהציץ קשור בו יבוא על המצנפת וזהו ושמת אותו על פתיל תכלת שיכניס הפתיל בנקבי הציץ ויהי' הפתיל על המצנפת לאחורי אזניו כנגד העורף אל מול פני המצנפת יהי' הציץ ויהי' על מצח אהרן כנגד המצנפת וזהו שנאמר ושמת המצנפת על ראשו כלומר למעלה בעליון שבראש לא כמו במגבעות שנאמר בהם וחבשת להם מגבעות שחובשות כל הראש ומה שאומר ונתת את נזר הקודש על המצנפת פירש שיקשרנו עליה ואין להקפיד בין ויתנו עליו פתיל תכלת ובין ושמת אותו על פתיל תכלת כי בשניהם יש לפרש כאלו אומר ושמת אותו בפתיל ויתנו בו פתיל תכלת כמו ונתת אותם על סל אחד שפירושו בסל או ישמש על במקום אל ונתת אותו אל פתיל תכלת ויתנו אליו פתיל תכלת כי הפתיל נתון אליו והוא אל הפתיל כי בו יסמך כאשר יכניסו הפתיל בנקביו של ציץ ונמצא הפתיל הוא על הציץ והציץ על הפתיל:

המצנפת. פירש"י שהמצנפת כמין כובע שהרי במקום אחר קורא לה מגבעות ומתרגמינן כובעין. וכתב הרמב"ן שאינו כן שהרי אמרו המצנפת ארכה י"ו אמה והיא כמין צניף שצונף בה ראשו מגלגל ומחזיר ומגלגל ומחזיר סביב ראשו כפל על כפל ומצנפת של כהן גדול אינה קרויה מגבעת בשום מקום אלא של כהן הדיוט נקרא' מגבעת ואף היא מצנפת אלא שקושר בה כל ראשו ומעלה הכפלים עליו כעין מגבעת שהוא כובע: