ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה. דרשו רבותינו אחר שלקטו מצאו לחם משנה ומשה לא הגיד להם עדיין. ור' אברהם אמר לפי הפשט משה צוה להם ללקט לחם משנה מדכתיב לקטו ממנו לחם משנה ולא אמר מצאו ובאו הנשיאים והגידו למשה כי ישראל עשו כאשר צום ושאלוהו מה יעשו בו ואיך יוכלו לאוכלו והוא אמר להם כבר צונו השם שתשבתו למחר ואת אשר תאפו ותבשלו לצורך לאכול היום בשלו מהעומר אחת ועשו ממנה כמנהגה ואת כל העודף דהיינו העומר השני עד הבקר ואומר לכם מה תעשו בו ובבקר הודיעם שיאכלוהו כי לא ירד היום. ופירש"י את אשר תאפו ותבשלו לב' הימים פי' מב' העומרים אפו ובשלו ואכלו ממנו היום והניחו העודף למחר ובבקר באו לפניו ולא רצו לאכלו מיום אל יום אע"פ שהתיר להם להניחן עד הבקר ובבקר אמר להם אכלוהו היום בלבד כי על כן אמרתי להניחו עד הבקר והודיעם בטעם המצוה כי היום לא ימצאוהו בשדה בשביל כבוד השבת. ויתכן שאמר ואת כל העודף שיאכלו בלא מדה ביום הששי כל מה שירצו והעודף אף אם הוא מועט יספיק לשבת כי ברכת השם היא תעשיר:
קריאה במקור
הטור הארוך · שמות · פרק 16 · פסוק 22
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e