וירא את העגלות. ואז האמין כי חשב מי יוכל לשלוח דורון הזה מכל טוב מצרים אם לא בציוי המלוכה ושמח ושרתה עליו שכינה שפירשה ממנו מיום התאבלו לפי שאינה שורה מתוך עצלות ומתוך עצבו' אלא מתוך שמח'. אי נמי בשביל שהחרימו במכירתו ושיתפו השכינה עמהם ועתה כשמצאוהו חי התירו החרם לכך שרתה עליו שכינה. ולפי המדרש שדורש ששלח לו סימן שפי' ממנו בעגלה ערופה אינו דורש אלא מלשון עגלות דאיכא נמי לפרושי עגלות בפסוק יש אם למקרא ולמסורת דודאי לא שלח לו אלא עגלות למשוך כדתנן עגלה מושכת בקרון והעגלות שלח לו לסימן ובהכי ניחא ויתן להם יוסף העגלות על פי פרעה שלא היה רשאי להוציא עגלות בלא רשות שאין פרה וחזירה יוצאה ממצרים וכו'. ויש מפרשים שלא היו מוציאים תבואה בעגלות אלא בחמוריהן שלא תתרוקן מהתבואה ועל כן היה צריך רשות פרעה:
קריאה במקור
הטור הארוך · בראשית · פרק 45 · פסוק 27
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e