בדד ישב. לפי שדרך זה החולי שכל מי שמשתדל עמו או אפי' מדבר עמו החולי נאחז בו ולכך צוהר הכתוב שיבדל מבני אדם. כתב הרמב"ן נגעי בגדים וכן נגעי בתים אינן בטבע ולא היה בעולם אבל בהיות ישראל שלמים לה' יהיה רוח השם עליהן תמיד להעמיד אותם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב וכאשר יקרה באחד מהם דבר חטא יהא נראה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו להראות כי השם סר מעליו ולכך אמר הכתוב ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם כי היא מכת ה' בבית ההוא ואינו נוהג אלא בארץ שהיא נחלת ה' כמו שנאמר כי תבואו אל ארץ כנען ולא מפני שהוא חובת קרקע אלא מפני שלא יבא הענין ההוא אלא בארץ ישראל וכן אני חושב בנגעי בגדים שאין נוהגין אלא בארץ ישראל ולא הוצרך למעט בהם חוצה לארץ כי לא יארע שם לעולם. ומפני זה אין נוהג אלא בבגדים לבנים ולא בצבועים כי אולי הצבע הוציא הכיעור ההוא בטבע ולא אצבע אלהים הוא ומפני זה חוזר הכתוב בכל פסוק ופסוק הבגד או העור השתי או הערב כי הוא דבר נס:
קריאה במקור
הטור הארוך · ויקרא · פרק 13 · פסוק 46
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e