אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה. פי' הרמב"ן פשט הפרשה איירי בב' עניינים לאסור בשר תאוה וחייב כרת אפי' על השוחט חולין בחוץ אם לא שיביאם אל פתח אהל מועד להקריבם שלמים להיות החלב והדם לגבוה והבשר לבעלים ואחר כך אמר איש איש מבני ישראל אשר יעלה עולה או זבח וגו' הזהיר שלא יעשה מזבח לה' בחוץ ויקריבו עליו השלמים הנזכרים או עולה כעין הנעש' במוקדשין בשעת היתר הבמות רק בפתח אהל מועד יעל' אותם לשם ולכך אמר או אשר ישחט מחוץ למחנ' כי אע"פ שבביאתכ' לארץ אתיר לכם בשר תאוה לפי שתהיו רחוקים כדכתיב כי ירחיב אבל במדבר אע"פ שהוא מחוץ למחנה מכל מקום קרובים אתם לאהל מועד וראוי להביאו אל פתח אהל מועד וזהו כר' ישמעאל דאמר שנאסר להם בשר תאוה. ומ"מ תימה מה שכתב שיש כרת אשחוטי חוץ דלא נפקא ליה לר' ישמעאל אלא מכי ירחיב מכלל דנאסר במדבר אבל כרת מנא ליה. ומה שפירש"י במוקדשין הכתוב מדבר וכו' למ"ד בשר תאוה לא נאסר כלל:
קריאה במקור
הטור הארוך · ויקרא · פרק 17 · פסוק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e