מנחת שי על תהלים · פרק 116 · פסוק 4

אנה ה' מלטה נפשי. במקצת ספרים בטועם אחד לבד בנו"ן וברוב הכ"י שלפני בשני טעמים ובמסורת ו' דכתיבין ה"א בלישן בקשה וסי' אנה ה' זכר נא דמלכים וחבירו דישעיה. ב' דיונה ב' דהלל וכלל העולה מדברי רד"ק בפירוש ומכלול דף רס"א ובשרשים שרש אן שכל אנא באל"ף הוא לעולם מלעיל וכו' וכן כל ששה דלעיל בה"א שהם לשון בקשה ותחינה ונתן טעם לדבריו כי האל"ף קמוצה והנו"ן דגושה וכ"כ בעל לוית חן בפ' א' שער ט' ואולם בספרים שלנו אמת הדבר כי האל"ף קמוצה והנו"ן דגושה בכולם אך בטעמים יש חילופים בספרים כמ"ש על כל א' מהם במקומו ובספר דקדוק ישן כ"י מצאתי שכל לשון בקשה בין באל"ף ובין בה"א מלרע ולשון איה מלעיל וטופס לשונו הוא זה אנא אשר פתרונו לשון נא קמץ ואין הדגש מבטלו ולא נודע לי טעם בדבר אך הטעם לפי שאין הדגש בא מפני יתרון האל"ף שלפניו שאין ביסוד התיבה רק נא והאל"ף שבראש התיבה יתירה והרבה אלפי"ן נמצאו בקריאה יתרות בתחלת יסוד התיבה כמו אל"ף של ואחותי באזנכם. וכן אל"ף שבאבחת חרב. וכן אל"ף של ויתהלכו נאות עשן. וכן אל"ף של אנא מיוחדת ואין בשרש יסודו כי אם נא ותדע כי נגינת אנא למטה לפי שהנו"ן עיקר כתיבה ואין אל"ף עיקר כמו אנא שפתרונו איה שהנגינה קבועה כמו עד אן לכך טעמו באל"ף ודינם בקמ"ץ כי נרפים הם אבל אנא שהוא כמו נא טעמו למטה כאות עיקר ויש לפתור על בקשות הנו"ן כדי להפריש בין אנא אשר פתרונו לשון נא לאנא שפתרונו איה ולכך אין דגש הנו"ן מבעל הקמץ כן נראה לי. ואותם שפתרונם איה כולם נגינתם למעלה בר מן ב' שנגינתם למטה על פי המסורת וסי' אנה אנחנו עלים. אנה מרוחך עכ"ל. ובעל מקנה אברהם הביא שתי הסברות במשפטי הנטיות וכתב הלשון הזה יש מעמידין הקריאה בחמש תיבות בראשם שסימנם ל"ב אי"ש בהיותם בקמץ קודמות לדגש כמו למה. בתים. אנא. ימה. שמה. ואנחנו לא ראינו מן המדקדקים בלשונם שיעמידו כי אם לי"ש בלבד ובעל ערוגות הבושם בחר ללכת אחרי הספרים שהם בב' טעמים וראה לפשר שתהיה קריא' אנא בהעמדה קצת לא מלעיל ולא מלרע בהחלט כי כך יחייבו תרי טעמי כמ"ש ביחזקאל כ"ב כללא דנקטינן דשלש דעות בדבר והאיש החכם ומבין מדעתו יבחר לו אחד מהם כאשר יחפוץ כי הוא יבחר ולא אני וה' יורנו בדרך אמת ועיין מ"ש בסוף פ' ויחי: