רלב"ג ביאור המלות על התורה · דברים · פרק 25 · פסוק 3

ארבעים יכנו לא יוסיף. ידוע שאין כונת התורה לצוות שיכנו ארבעים לא פחות שהרי אמרה קודם זה והכהו לפניו כדי רשעתו מגיד שזאת ההכאה תהיה מתחלפת המספר באנשים ואם היה החיוב להכות ארבעים לא פחות וכבר חייב ג"כ שלא יוסיף על זה המספר הנה לא יהיה מספר ההכאות מתחלף לפי די מוסר הרשע וזה הפך מה שזכרה התורה מזה ולזה ראוי שנבין שאמרו מ' יכנו הרצון בו עד מ' יכנו וכמוהו רבי' בתורה ובדברי נביאים כמו שזכר במה שקדם ולפי שאמרו עד מ' יכנו יסבול שיהיה עד בכלל או לא יהיה עד בכלל הנה יחוייב מפני הספק שלא נכהו יותר מל"ט הכאות ואם אמר אומר כי הכונה אפשר שתהיה בזה שהוא מחוייב שיכנו מ' לכל הפחות אך יוסיפו הדיינים להכותו כדי רשעתו ויהיה אמרו לא יוסיף שב אל המספר שאמדוהו והדיינים. התשובה הנה לפי זה הדעת לא היה ראוי שיאמר פן יוסיף להכותו על אלה כי לא זכר המספר ההוא ישתכן שיאמ' אלה ועוד שאם הודינו שהדבר ספק הנה מפני הספק ראוי שנשפט בו להקל למוכה כדי שנשאר מלהטיל עליו מהעונש יותר למה שהגבילה אותו התורה. לא יוסיף ר"ל שלא יוסי' המכה להכותו על האומד שאמדוהו ב"ד:

פן יוסיף להכותו על אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך.ר"ל אם היה אפשר למכה להוסיף על האומד ההוא הנה לפעמים יקרה שיוסיף להכות על אלה הל"ט שהגבלנו בתורה שהם מכה ורבה ויקרה מזה למוכה מצד החולשה שיתקלקל ברעי או בשתן לפני הדיין ויקבל בזה קלון חזק וכדי שלא יבא זה לקלון השגיחה התורה אל שלא יהיה מספ' ההכאות כי אם עד מ' ויהיה כח לדיינים לגרוע מזה המספר מצד חולשתו כדי שלא יקרה לו כמו זה הבשת ומזה המקום למדנו שאחר שאמדוהו ב"ד למספר מה מהמכות אין ראוי להוסיף עליהם ולמדנו עוד שצריך שיזהרו הדיינים שלא יהיה נקלה ולזה אם אמדוהו למספר מה והתחילו להכותו וראו שאם ישלימו להכותו המספר ההוא ימות או יבא לידי קלון הרי הם מחוייבים לאמדו שנית לפי מה שראוי מצד מה שנתבאר להם מחלשתו ולמדנו מזה עוד שאם התחילו להכותו ונקלה בזה האופן אין מכין אותו יותר ואפילו נקלה מהפחד פטור ואין מכין אותו כי התורה ברחה מהקלותו כי הוא יותר קשה אצל התורה מהמכות ולפי שאמר כדי רשעתו למדנו שאחר שלקה הוסרה רשעתו ואינו רשע אחר שקבל המוסר ולזה ג"כ קראו אחיך אחר לקותו שנאמר ונקלה אחיך והנה מפני שזכרה התורה שכבר יתכן שיוכה עד המ' מכות מזולת שיהיה נקלה למדנו שאין ראוי שתהיינה המכות האלה מכות רב או אבן או אגרוף ולא מכת שבט כי כן יתכן המות כמו שזכרה התורה בפרשת ואלה המשפטים בעבד כנעני ולזה יחוייב שתהיה ההכאה שיהיה ראוי בה לקיחת המוסר. ולזה יהיה בה סכנה בכמו המספר הזה כמו שימצא העניין בזה ברצועת עור ולפי שההכאות יחוייב שתהיינה בגופו אצל לבו שתהיה ההכאה כוללת כל גופו הנה יחולק זה המספר השלוש מלפניו על לבו בין שדיו ושני השלישים אצל שתי כתפיו מאחוריו כי הם אצל הלב כי הלב מוטה מהשמאל אל הימין וזה כלו להקל הלוקה כי אם תהיינה כל הכאות לפניו אצל לבו אולי ימות ולזה ידמה ג"כ שזכרה התורה מספר מכות ראויות להשתלש. ומזה המקום למדנ שהמכה את חבירו עובר בלא תעשה שהרי אף במי שיש רשות להכותו הזהירה התורה מלהכותו יותר ממה שהוגבל כ"ש בשאר האנשים: